אם למישהו היה ספק בעניין, אלבום הבכורה של אדם למברט מוכיח שוב שאין כל קשר בין "אמריקן איידול" לבין מוזיקה. איידול היא כלי ליצירת כסף ואחוזי צפיה. זו תחרות שירה, יכולת הופעה על במה וזכיה באהבת הקהל. אם אתם רוצים לשמוע מוזיקה טובה, אל תחפשו אותה במכרות הרייטינג. בארה"ב, בניגוד לישראל, לא מבזבזים זמן. עם סיום העונה ממהרות חברות התקליטים לזנק על התרנגולות מטילות ביציי הזהב, לצוות להן מפיקים וכותבי שירים כדי להכות בברזל בעודו חם. אדם למברט, שזכה במקום השני בעונה השמינית של איידול לא התעצל, ופחות משנה לאחר סיומה, לפני שהציבור יספיק להתאהב במתחרים חדשים, הוא מוציא את אלבומו "For Your Entertainment". כמי שהשתתף במחזות זמר בברודווי, למברט כבש את במת אמריקן איידול כפי שלא עשה מתמודד אחר לפניו. הוא הביא כאריזמה אגרסיבית, הופעה גלאם-רוקית מתגרה ומיניות מתפרצת. הוא נפנף בקול עצום וביכולת לשיר יותר אוקטאבות מרוב מתחריו גם יחד. צוות התכנית לא טרח להסתיר את העובדה שלמברט הוא פייבוריט הבית - פאולה וקארה התעלפו מולו לסירוגין, רנדי ג'קסון העניק לו מקום של כבוד בכלביה שלו ואפילו סיימון שצף מחמאות. אבל אלבומו המסונתז, החקייני והמשעמם של למברט מזכיר שזוכי התכנית הם מוצרי צריכה, לא יוצרים. המרדנות של המתמודד הבולט, משיכתו לגלאם ויכולות השירה הוירטואוזיות שלו הן עטיפה, ומתחת לה מונח סתם פופ שבלוני. השיר הפותח – "Music Again" – מציג את היומרה המופרכת שעלתה עוד במהלך איידול, למתג את למברט כיורשו של פרדי מרקורי. אך ההרמוניות הקויניות לא מצליחות להסתיר את העובדה שמדובר בשיר חלש, ושבכל האלבום כולו למברט לא חושף ניצוץ מהמקוריות ומהיכולות האמנותיות של מקור ההשראה. בהמשך מזכיר קולו של למברט כמה מודלים נוספים: בשיר "Soaked", שכתב מתיו בלמי, סולן מיוז, נשמע למברט כג'ורג' מייקל וברצועה "A loaded Smile" – שירתו מזכירה את זו של פרינס. את כל אלו מתבל למברט בגניחות בריטני ספירסיות, שכצפוי הופכות את אלבומו למבולגן ולמגוחך אף יותר. "For Your Entertainment" הוא שעטנז ביזארי ולא משכנע בין דאנס, האוס וגלאם ורוק – סגנונות שאף אחד מהם לא.זוכה לטיפול מעניין. למברט אמנם מציג את עצמו כנועז וכפרוורטי, אבל הפקת אלבומו שמרנית להחריד. אם קיוויתם להתנחם לפחות בקצת מיינסטרים פופ הגון, גם כזה לא תשמעו כאן. למרות שבין הכותבים תמצאו את שמותיהם של ליידי גאגא, פינק וקארה דיוגוורדי, שופטת איידול, קשה למצוא באלבום שירי פופ סבירים. מבין 13 הרצועות, בודדות מעוררות הנאה מהסוג ששיר פופ טוב חייב לייצר, וכדי להגיע להמנון ראוי תיאלצו להמתין עד לרצועה השישית - "Sure Fire Winners" . למברט עצמו אמנם השתתף בכתיבה, אך קשה לקשור בינו לבין השירים, שיכלו באותה המידה להשתלב בכל אלבום פופ עכשווי אחר. זמרים ופרפורמרים וירטואוזיים מצליחים בזכות אמריקן איידול להפוך לסלבריטאיי ענק תוך כמה חודשים, אבל לוקח זמן רב בהרבה להפוך למוזיקאי אמיתי. דייויד קוק, זוכה העונה השביעית, שנחשב למתחרה היצירתי והמעניין בתולדותיה, הוציא לפני כשנה אלבום בינוני ומאכזב. למברט הולך בעקבותיו - וגם אלבום הבכורה שלו מספק אכזבה, שהיקפה כגודל הציפייה. אין ספק שלמברט הוא פרפורמר ענק המצויד בקול נדיר, אבל אלבומו הראשון מבהיר שהוא רחוק מלגבש את זהותו כזמר וכמוזיקאי. עד שיצליח לעשות זאת, נשמח אם ימשיך לנשק נגנים בהופעותיו כפי שעשה בטקס ה-AMA האחרון, כי שיריו לבדם ממש לא מצליחים ליצור מספיק עניין.For Your Entertainment / Adam Lambert Sony Music