"ההופעות שלנו מתפרקות לחלוטין"
לרגל בואם לארץ, עמרי רוזן התיישב לשוחח עם ג'ון דיטריך, גיטריסט להקת דירהוף, ושמע ממנו על המקום שתופסים האלתור והספונטניות במוזיקה שלהם
אם לא יהיו תקלות, ב-15 בדצמבר הולך לקרות משהו מדהים. ארבעת חברי Deerhoof, אחת מלהקות האינדי המוערכות בעולם, יעלו על הבמה של הבארבי תל אביב. מדהים, כי ההופעות של דירהוף מצליחות לעשות משהו יוצא דופן: הן גורמות לך להבין שהאלבומים (המעולים) שלהם הם לא הדבר האמיתי. שהם מחווירים לחלוטין לעומת הנוכחות האנרגטית שלהם על הבמה. עד שזה יקרה, אפשר להסתפק בראיון עם ג'ון דיטריך, שמשמש בתור גיטריסט של הלהקה מזה עשר שנים.
בהופעות שלכם יש תחושה מאוד חופשית, כמעט כמו ג'אם סשן. עד כמה זה ככה בהקלטות?
"החומרים שלנו נוטים להשתנות הרבה בין האלבומים להופעות, גם אם מתעלמים מאספקטים של אלתור. אנחנו משנים את השירים תוך כדי שאנחנו מגלים מה אנחנו אוהבים, מה עובד ומה לא. אנחנו פשוט ממש מתרגשים ומתלהבים מהשינויים, אבל זה יכול להיות גם טוב וגם רע. מצחיק - אני נורא אוהב את זה, אבל הייתי רוצה להיות מסוגל לשלוט בזה יותר, במקום שזה ישלוט בי. להצליח להפוך את זה לכלי שאפשר להשתמש בו, כי כרגע אנחנו מזגזגים בין הופעות מתפרקות לחלוטין לבין הופעות תחת שליטה מלאה”.
והקהל מרגיש את זה?
“הרבה פעמים כן. זה יכול להיות קצת אנוכי מצדנו לנגן ככה, אבל אנחנו צריכים את זה. כשאתה מנגן כל כך הרבה, זה ממש אתגר להרגיש שזה עדיין אמיתי וחי. זה לא שאנחנו מנסים להיות להקת ג'אמים, אנחנו רק מנסים להיות כנים מול מצבי הרוח שלנו. מצד אחד, בהרבה הופעות זה ממש מתפרק. מצד שני, אנחנו בסיטואציה הזאת ביחד עם הקהל, כולם ביחד".
אז אתם מנגנים שירים חדשים, מוצאים מה עובד ומה לא ואז מקליטים?
“האמת שבדרך כלל אנחנו לא מנגנים שירים בהופעות עד שהקלטנו אותם. יש כמה יוצאים מהכלל, אבל לרוב אנחנו כותבים שירים, מביאים אותם לחזרות, עובדים עליהם ומקליטים אותם. אחרי זה, הם משמשים כשלד לביצועים השונים בהופעות, כמו תוכניות בנייה. הבעיה היא שהרבה פעמים בהקלטות אולפן אין לנו את ההרס שקורה על הבמה".
מתחשק לכם לפעמים להקליט את מה שנהיה מהשירים אחרי סבב הופעות?
“אנחנו עושים את זה לפעמים, אבל בעיקר מקשיבים להקלטות של הופעות שלנו כדי לראות מה קרה לחומרים. זה במיוחד מעניין עם שירים ישנים, כי בתור מוזיקאי על הבמה אין לך את הפרספקטיבה של הקהל, אתה לא שומע את השירים כמו שהם".
איך עובד תהליך הכתיבה שלכם?
“כל אחד מביא את הדברים שלו. חבר אחד בלהקה יכול להיות אחראי לארבעה שירים שונים לחלוטין. אחרי זה אנחנו מתחילים לעבוד עליהם, מנסים לתת לשירים השונים גורם מאחד, משהו שיהפוך אותם לקוהרנטיים זה לעומת זה. המטרה שלנו זה להוביל ולהנחות את השירים למצב שבו יש עליהם את החתימה של כולנו".
אתם עדיין מושפעים מלהקות אחרות או שאחרי כל כך הרבה זמן מתרכזים בעיקר בפיתוח של מה שכבר יצרתם?
“בהחלט מושפעים. אני לא חושב שאפשר לעבוד אחרת בכלל. מה שאני אוהב בעבודה בלהקה זה להיות מוקף בשלושה אנשים ששומעים המון דברים. יש לך אובססיות שמתחככות אחת בשניה ואתה צריך לגלות איך לשלב אותן. אני, למשל, חייב להיזהר ולאזן בין האזנה לכתיבה. לתת לשמיעה שלי להגיב לדמיון. אתה מקשיב למוזיקה ואתה נמשך לדברים, לסאונד מסוים, למישהו ספציפי. אחרי זה אתה רואה את זה מתבטא בכתיבה שלך ולהפך – גם הכתיבה שלי מתבטאת הרבה פעמים במוזיקה שאני בוחר לשמוע”.
כמו למשל?
“בעיקר ת'לוניוס מונק. אני עובר עכשיו על כל ההקלטות סולו שלו בפסנתר. הוא גאון. יש כל כך הרבה דברים שאפשר ללמוד ממנו, אני מרגיש שאני יכול להקשיב לו לנצח. אני גם מקשיב לשני אלבומים של הרכב בשם "The Bulgarian State Television Female Vocal Choir", שיצאו בלייבל 4AD. יש להם הרמוניות ווקאליות דיסוננטיות יפהפיות. זה לא ייאמן".
ב-2006, אחרי שהלהקה סיימה את סיבוב ההופעות שליווה את האלבום המופתי "The Runners Four", היא נפרדה מכריס כהן, גיטריסט שני שהצטרף אליהם בתחילת העשור. בשנתיים שחלפו, שכללו את האלבום המוערך ביותר שלהם – “Friend Opportunity” - הם ניגנו כשלישייה. באלבומם האחרון, "Offend Maggie", שיצא לפני כשנה, הם גייסו גיטריסט שני, אד רודריגז, חבר טוב של דיטריך מזה 15 שנה.
איך העבודה עם אד?
“זה גם מגביל וגם מאפשר יותר חופש. אני ואד ניגנו כל כך הרבה ביחד (ב-Collasomite, להקת מאת'-רוק משנות התשעים, ו-Gorge Trio האקספירמנטלית – ע.ר) עד שנהייתה לנו שפת גיטרה משותפת. אפילו בהופעות עם מוניטורים גרועים, שאי אפשר לשמוע אחד את השני, עדיין יכולתי לשמוע אותו. מצד שני, לפעמים נדמה לי שאנחנו משלימים זה את זה יותר מדי, שהגישות שלנו יכולות להיות דומות מדי.
"כשכריס עזב נאלצנו להתחיל לעבוד כשלישייה. זה היה אתגר אמיתי והיינו צריכים להתחבר אחד לשני יותר מאי פעם. למדנו הרבה מהמעבר הזה. עם בנאדם אחד פחות, נהיה הרבה יותר חלל ויכולנו לשמוע דקויות חדשות בקצב”.
דירהוף יופיעו בבארבי תל אביב ב-15 בדצמבר, 23:00. חימום: קרוסלה. 169 שקלים
אפילו בהופעות עם מוניטורים גרועים, שאי אפשר לשמוע אחד את השני, עדיין יכולתי לשמוע את אד. מצד שני, לפעמים נדמה לי שאנחנו משלימים זה את זה יותר מדי, שהגישות שלנו יכולות להיות דומות מדי