תסתפקו בגדר

30 שנה אחרי צאת "החומה" של פינק פלויד, הסיכוי שנשמע בישראל אלבום דומה הוא נמוך, ולא בגלל ש"החומה" אינו רלוונטי לנוף המקומי - ההיפך הוא הנכון. למרבה הצער, הנושאים המרכזיים של החומה, כמו גם עולם הדימויים שלו, רלוונטיים מתמיד לישראל 2009.

האלבום הכפול המופתי מתאר אדם הבונה סביבו חומה רגשית כתוצאה ממות אביו, חינוכה המגונן של אמו, אכזריותה של מערכת החינוך הבריטית והתפרקות נישואיו. למרות ש"החומה" נוצר בממלכה המאוחדת לפני שלושה עשורים, הוא יכול לתאר בקלות גם דמות ישראלית ולשמש כמטאפורה לישראל בהווה. בדומה לדמותו של פינק – גיבור החומה, המבוססת על באסיסט ותמלילן פינק פלויד - רוג'ר ווטרס, גם ישראל נוצרה על בסיס אבל וערכים נוקשים, בונה סביבה חומה פיזית ומנטאלית כדי להרחיק מעליה איומים חיצוניים.

עוד לבנה בחומה

במהלך העשורים האחרונים נוצרו בישראל כמה אלבומי קונספט ששאבו השראה ישירה או עקיפה מהחומה של פינק פלויד: "רדיו בלה בלה" הוא אולי הבולט שבהם. יצירתם של החברים של נטאשה מ-1994 גם היא אלבום כפול ומצוין שהציג דמות שסועה. האלבום שאב השראה מיצירה נוספת של ווטרס – תקליט הסולו Radio K.A.O.S. אך בניגוד ל"חומה", "רדיו בלה בלה" התמקד בסוגיות פסיכולוגיות ואישיות, יותר מאשר בסוגיות לאומיות.

גם השנה נוצרו בישראל כמה אלבומי מחאה שניתן למצוא קשר בינם לבין החומה: "פורטיס משולש" של רמי פורטיס מזכיר את אלבום המופת של פינק פלויד בהיקפו ובתכניו. אלבום הקונספט המשולש הזה הציג, ברובו, דכדוך ותחושת ייאוש אל מול המצב והמוראל הלאומי. חלקו השלישי של האלבום – "חזל"ש", הציג אופרת רוק אבסורדית המזכירה במידת מה את סיום "החומה". "עיר הפועלים", אלבומה המצוין של הלהקה הבאר-שבעית מריונטה סול, צייר תמונה דומה מנקודת מבטו של האנדרדוג – קול העולה מתוך עיירה ענייה שאין ממנה מוצא.

"איך תוכל לקבל פודינג אם לא אכלת את הבשר שלך"?

אבל אלבומי מחאה מקומיים נוטים להתמקד בסוגיות פוליטיות, כלכליות ומעמדיות. אחד מהדברים המרשימים ביותר מ"החומה", הוא הדיוקן מזרה אימה של מערכת החינוך הבריטית השמרנית שהאלבום הצליח לשרטט. סצנת התלמידים הבריטיים הנגרסים במטחנת הבשר, היא אחת מהזכורות ביותר מתוך הסרט "החומה".

מערכת החינוך הישראלית אמנם מעולם לא התאפיינה באכזריות ובקור המפורסמים של אחותה הבריטית, אך היא רחוקה מלהיות נטולת חסרונות: הפערים החברתיים בה הולכים וגדלים כפי שהוכיחו בחינות המיצ"ב האחרונות. התמונה העולה ממנה היא של מורים תשושים המרוויחים מעט מדי ומעבירים תכניות לימוד לא רלוונטיות, לכיתות גדולות מדי. דיווחים על אלימות גואה, על תקיפות מיניות ועל גזענות, רק מבהירים שמצב מערכת החינוך המקומית רחוק מלהיות מעודד.

אך במדינה העסוקה בהתגוננות מתמדת מפני איומים חיצוניים, בבקרת שוטפת של הנזקים שגורמים איומים אלו וההתגוננות מפניהם, אין סיכוי אמיתי שמוזיקת מחאה תצליח לגעת בתחום החינוך. כדי להתייחס ביצירת מחאה לסוגיות חברתיות כמו חינוך, נחוצה שגרה לאומית בריאה בהרבה מזו שיש לנו כאן.

המחאה המוזיקלית הישראלית לא מצליחה לגעת במערכת החינוך המקומית בדיוק מאותן סיבות שלמערכת החינוך לא מוזרמים תקציבים: ישנן סוגיות בוערות יותר על הפרק, מדורות ענק מאיימות שיש לכבות לפני שאפשר יהיה להתפנות לסוגיות "שוליות" כמו חינוך. האפשרות היחידה לעודד מוזיקת מחאה מבלי להפנות לכך תקציבים המוקדשים במקומותינו לביטחון, היא באמצעות רגולציה של ערוצי שידור. לו תחנות השידור הציבוריות היו מעניקות מקום רב יותר למוזיקה שיש בה אמירה ותועלת חברתית במקום למוזיקה מלטפת, הן היו ממלאות את חובתן לנו ומקלות על מוזיקאים ליצור מוזיקה המתכתבת עם החברה. לא ברור מה יגיע קודם – השלום המיוחל, או שינוי מיוחל בפלייליסט של גלגל"צ. עד שאחד מהשניים לא יתרחש, קשה להאמין שנשמע כאן אלבום תשובה ישראלי ל"החומה".