זאב טנא עדיין אופטימי
בגיל 62, מאחורי זאב טנא יש "רק" שני עשורים של עשייה מוזיקלית, תמיד בשוליים, אבל הוא מסרב להתייאש. לרגל יציאת ספרו הראשון, עמית קלינג תופס אותו לשיחה ומצייר דיוקן של שיר מחאה
אני לא מזהה את זאב טנא מיד כשאנחנו נפגשים. בשניה הראשונה הוא נראה כמו עוד איש מבוגר, אולי קצת יותר קורן ואנרגטי מסתם הולך רגל ממוצע, אבל בתוך הגוף הרזה הזה מסתתר אחד מהסונגרייטרים הכי ארסיים וחריפים שיצאו מישראל. טנא תמיד הזכיר לי את זמרי הפולק הבריטיים – במיוחד בילי בראג – מבחינת האופן שבו הוא ניגש לטקסטים, למלאכת השירה עצמה, יש בו גם מן האפרוריות היומיומית וגם מן הזעם הזה שיכול לצמוח רק מהשחיקה של השגרה. מאותם מקומות מגיע ספרו הראשון, שיצא החודש, "זכרון קצר" – אסופה של ספק שירים, ספק סיפורים קצרצרים, מין רגעים מהחיים שלו, עם כל הדמויות שאפשר לצפות להן: אשתו עפרה, הילדים, זכרונות מההורים.
זאב טנא לא מתפרנס מהמוזיקה שלו, אבל זה לא רק בגלל שהוא כותב שירי מחאה מקומיים שאותם הוא מלווה במוזיקת פאנק עם נגיעות של רוק ג'אמי, רחב-שוליים, מטושטש, מחפש את דרכו, מהסוג שאין לו יותר מדי מקום מחוץ לשוליים (טנא עצמו מגדיר את המוזיקה שלו בתור "פאנק-סול"); מוזיקאי כמו טנא, אם היה עוזב את פרנסתו (טנא הוא מהנדס מזון) ומתעסק רק במוזיקה, אולי היה שוגה ואובד בתוך איזושהי פנטזיה של רוק.
בראיונות איתך תמיד מדגישים את העובדה שאתה מהנדס מזון שפנה לעשות מוזיקה רק בגיל ארבעים. לא נמאס לך?
"במובן מסוים כן. כשהוצאתי את האלבום הראשון שלי – "טנא והזאב", רציתי להדגיש את זה דווקא, כי רציתי לפנות לכל בני הארבעים שכמוני היו תקועים בעבודות משעממות – אתם עדיין יכולים. אם אתם רוצים, אתם יכולים להוציא אלבום, לשחק, לביים. אבל הם נתקעו על זה, הפכו את זה לגימיק. האמת היא שדרך המוזיקה שיניתי דברים אחרים בחיים. התפטרתי מהעבודה שלי, ואחר כך חזרתי לתחום הנדסת המזון, אבל בתור מפתח. בעיני אין הרבה הבדל בין לעשות אוכל ללעשות מוזיקה. גם זה אמנות."
אתה מרגיש שלא יודעים איך לאכול אותך?
"תראה, כשהוצאתי את האלבום הראשון אז יואב קוטנר כתב עליי שאני עושה אוונגרד. לא הבנתי את זה. לחרבן במכנסיים זה לא אוונגרד, וזה מה שאני עושה, אני מחרבן במכנסיים, אין לי שליטה על זה. יש משהו שצריך לצאת, אז זה יוצא, כמו שזה."
הפגנה של איש אחד
אבל טנא מצטנע. למרות שהוא הגיע לעשיית מוזיקה מהכיוון של כתיבת טקסטים דווקא (בין השאר הוא כתב ליהודית רביץ ולאושיק לוי), באלבומים האחרונים שלו, במיוחד "הרוב חי" שיצא ב-2005, הוא כבר מזמן לא נשמע משתולל ואבוד מעט כמו שהיה באלבום השני שהוציא, "חתול שחור".
"אני לא יודע להיות אחר," מתוודה טנא, "אני לא חושב שאני הולך להצליח מסחרית, אבל כן הייתי רוצה למלא מקומות קטנים פעם בחודש – את האוזן בר, את תאטרון תמונע. אחת לכמה זמן איזשהו חבר בא להופעה שלי ואחר כך אומר לי, איך לא מכירים אותך יותר, איך אנשים לא באים? אני לא ממש יודע לקדם את עצמי. פעם בכמה זמן אני שוכר יחצ"ן, אבל גם זה בדרך כלל לא מסתדר".
ואיך קרה שפתאום אתה מוציא ספר?
"הספר נקרא "זכרון קצר" כי זה מה שיש לי. לפני כמה שנים כבר הגעתי למסקנה שאני פשוט לא זוכר כלום. אז התחלתי לשבת ולכתוב. באופן טבעי, יצאו לי כל מיני דברים שלא ידעתי שאני זוכר עד שלא הבאתי אותם על הנייר, כל מיני טראומות ילדות. מצאתי את עצמי ככה עם יותר ממאה סיפורים, עד שהם איכשהו הגיעו לידיו של חבר, שאמר לי שאני חייב להוציא את זה. נתתי לו את הסיפורים, הוא סידר אותם בסדר שנראה לו הגיוני, החזיר לי אותם ופתאום ראיתי שיש בפניי ספר."
אתה פועל כבר שנים, ותמיד בשוליים. יש שחיקה?
"לפעמים אני מרגיש שנולדתי במקום הלא נכון. מצד שני, אני לא יודע אם הייתי רוצה שזה יהיה המקום הנכון בשבילי להוולד בו. אני מסתכל מסביב ואני רואה את כל הרעות החולות של החברה: הכיבוש, הניצול הכלכלי, פערים חברתיים, מה לא. אשתי, עפרה, כבר שנים מתנדבת במחסום-ווטש: אני מעריץ את ההתמדה שלה, איך שכל שישי בבוקר היא נוסעת לשם. אבל גם במחאה יש איזושהי תבנית שאני מרגיש שאי אפשר לפעול בה, שחייבים לשבור. לפני כמה זמן התעצבנתי במיוחד, יצאתי החוצה עם ספריי צבע וריססתי על הדלת שפונה לרחוב: "הלאה הכיבוש!". מין הפגנה של איש אחד."
אני מאזכר בפניו את דודו גבע, שרצה להציב פסל של ברווז על גג העירייה, ובסוף היה צריך להסתפק, כבר אחרי שהלך לעולמו, כמובן, בבלון גדול שהוצב על הגג, ואחר כך בפסל קטן בכיכר מסריק. טנא מזדהה: "כן, בהתחלה שמים בלון גדול על הגג ואחר כך את הדבר האמיתי דוחקים לפינה. דודו אומנם לא היה חבר מאד קרוב, אבל הכרתי אותו שנים – הוא עשה את הציורים ב"חתול שחור" – והוא היה כל כך מתוסכל. אמן בסדר גודל שלו, וכמה אנשים כבר קראו אותו? הבן שלי אמר לי לפני כמה זמן משפט ששינה את חיי: "אבא, אתה תתפרסם רק אחרי שתמות". אני מניח שבמובן מסוים השלמתי עם זה."
זאב טנא יופיע הערב באוזן בר, קינג ג'ורג', 20:30, במופע בעקבות הספר "זכרון קצר". 50 ש"ח