מלחמת פופ

ליידי גאגא מייצגת דור חדש של זמרות. אם כוכבות הפופ הבולטות של זמננו הן נשים אמיתיות שמנסות להדמות לבובות פלסטיק, גאגא ויתרה על צלם האנוש. היא לא משווקת כבת אדם, אלא כקריקטורה פארודית של כוכבת פופ. גאגא היא אישה ביונית, אגו מזמר, התקף זעם דיוואי בתלבושת בלתי אפשרית.

אף אחד לא ידע מי היא סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה, אך העולם יודע מיהי האלטר אגו שלה. גאגא היא לא זמרת, אלא אמירה אמנותית. היא רוצה לעשות לפופ את מה שדייויד בואי עשה לרוק הבריטי של תחילת שנות ה 70 עם זיגי סטארדאסט. אז גאגא היא כמובן לא בואי, אבל הקריקטורה שלה מרשימה למדי. היא מקצינה באופן משכנע את כל מה שיפה ומכוער בפופ, ובכך מלעיגה אותו. היא החדירה אירוניה נחוצה לפופ העכשווי שלוקח את עצמו הרבה יותר מדי ברצינות.

שנה ושלושה חודשים אחרי אלבום הבכורה "The Fame", מוציאה גאגא את "The Fame Monster". התקליט תוכנן במקור כחלק מהוצאה מחודשת של אלבום הבכורה, ואכן מרגיש כ-EP שמטרתו להכות באשת הברזל בעודה חמה. הוא מונה שמונה רצועות ו-34 דקות בלבד ונמכר גם במהדורת דלוקס אליה מצורף אלבום הבכורה.

כמו שמו, באלבום החדש מוקצן גם סגנונה של גאגא. הוא שואף להציג את הצדדים האפלים יותר של עולם הזוהר, ומגיש את גאגא באדרת גותית. דמותה חופשייה להשתולל ולתבל את השירים בגרגורים ובקריאת הברות ריקות, כמו אלו שבקטע המעבר המענג בסינגל הראשון – "Bad Romance".

הטקסטים, המכילים מוטיבים מעולם המפלצות, משחקים על הגבול שבין פופ לפרודיה. היומרה להעביר ביקורת נוקבת על עולם הפופ אמנם לא עובדת, אך כשגאגא מספרת שאהובה "אכל את המוח ואת הלב שלה" ב-"Monster", נוצר טייק הומוריסטי על להיטיי פופ חשקניים. המוזיקה, כבר אמרנו, אינה העיקר. גאגא היא זמרת בינונית, ההפקה חלקלקה, מונוטונית במכוון ורחוקה מלרתק. יש כאן אסופת המנוני פופ מוקצנים ומדבקים, אבל הרבה יותר מעניינת היא דמותה של גאגא בשיער שחור על העטיפה.

אפשר למנות מקורות השראה כמו קווין, אבל גם הפעם ברור שהמודל הוא מדונה. השפעת המלכה האם זועקת, למשל, מ"Alejandro" השואב מ"La isla bonita". בניגוד ליורשות אחרות שהוכתרו לפני זמנן (כן, הכוונה אליך, בריטני) גאגא מחזיקה בתחכום ובכריזמה מהסוג שבאמת עשויים להפוך אותה לממשיכת דרכה של אסתר.

The Fame Monster / Lady Gaga (הליקון)

מכה אפורה

לשמוע את ריהאנה אחרי ששומעים את גאגא זה כמו לצפות בסיטקום ניינטיז עם צחוקים מוקלטים אחרי שראיתם מרתון של "תרגיע". ריהאנה היא מושא הפרודיה של גאגא, יפהפייה בעלת קול קטן, תלבושות מהונדסות, צבא מפיקים מוזיקליים, יחסי ציבור ואפס הומור עצמי. אבל אין סיבה לדאוג לריהאנה: את האירועים הקשים שחוותה בשנה האחרונה - המהלומות שספגה מבן זוגה לשעבר, כריס בראון, ופרשיית תמונות הערום, היא רותמת לקידום אלבומה החדש בעל השם המופגן "Rated R".

האלבום החדש של ריהאנה מציג אותה כאפלה ופגועה לעומת כוכבת הפופ הסקסית שפגשנו באלבומה המצליח מ-2007. אלא שבניגוד לגאגא, ריהאנה לא מביאה ערך מוסף. החדשות הטובות הן שב-" "Rated Rריהאנה נשמעת פחות כמי ששאפה בלון הליום. גם הפעם היא נהנית מהפקה מוזיקלית מעולה של שלל תותחים, ביניהם Ne-Yo ו-The Y's, שממלאים את האלבום החדש, כמו בקודמו, ברצועות פופ ו-Rn'B עשויות היטב.

אבל למרות עיבודים מלוטשים, " "Rated R מכיל הרבה פחות שירים מעולים מקודמו. הוא מבוסס על בלדות נוגות ולא מביא שיר שיחליף את אותה מיט-מיט-מטריה. רוב שירי האלבום מתייחסים, כביכול, לפרשת בראון, אבל גם במסגרת הטעונה הזו ריהאנה לא מצליחה לשכנע שהיא הרבה יותר מפנים יפהפיות וקול מיוחד שנפלו בידיהם של מפיקים מוכשרים.

Rated R / Rihanna (הליקון)