"אני עושה את מלאכתו של האל"

- אתה בעיצומו של טור עכשיו?
"כן, עכשיו אני באנגליה. אני בדיוק בסיבוב הופעות עם The Cribs. אני נמצא באירופה די הרבה, לא מזמן הייתי ברוסיה. בדרך משם פגשתי את השטן. במטוס”.

- באמת? איך הוא נראה, כמו אל פאצ'ינו?
"לא, בנאדם, הוא נראה כמו שילוב בין... (הוא זורק שני שמות שאני לא מצליח להבין - ע"ק)".

- אתה יכול לחזור על זה? אני פשוט נוהג עכשיו, ולא שומע אותך כל כך טוב.
גרין מתעלם מהשאלה שלי לחלוטין. “באיזה אוטו אתה נוהג? יש לך פורשה?”.

- לא, אין לי מכונית. אני בפורד של אבא שלי.
"זה חבל. כלומר, פורד זה בסדר, אבל הייתי מצפה שתהיה לך פורשה. או פרארי”.

קצת קשה לי לעבור לשאול אותו שאלות ענייניות אחרי פתיחה כזאת, ובכל זאת אני משתדל ושואל אותו על תגית האנטי פולק שפעם הוצמדה אליו ולמוזיקאים רבים אחרים (בין השאר בק, רג'ינה ספקטור וקימיה דוסון, שלצידה התחיל גרין, בן 28 כיום, את הקריירה שלו בהרכב המולדי פיצ'ס), אבל כמעט ולא משתמשים בה היום. “תראה”, הוא עונה, “זו היתה יותר סצנה מאשר ז'אנר, שהתמקדה בעיקר באמנים שהיו מופיעים בערבי המיקרופון הפתוח בסיידווק קפה (בניו יורק, עיר מולדתו ומגוריו של גרין – ע.ק). אני כבר לא ממש נמצא שם, וגם לא החבר'ה שהיו שם בדור שלי, אבל מצד שני, עדיין יש שם את הערבים האלה, אז מי שמופיע שם עכשיו הוא חלק מהסצנה של האנטי פולק. זה די מוזר – היית חושב שזה יעלם כשאתה כבר לא שם, כמו כשאתה מסיים ללמוד באוניברסיטה, ופתאום מגלה שיש אנשים שמתחילים ללמוד שם אחריך".

- אתה וקימיה נראים טיפוסים מאוד שונים, איך הסתדרתם בלהקה?
"תראה, כשהתחלנו לנגן במולדי פיצ'ס הייתי בן 12. כשהתבגרתי ובאמת פיתחתי את הכיוונים שלי, זה כבר לא הסתדר טוב כמו פעם, ובאמת היינו צריכים לפרק את החבילה, אבל זה היה אחרי הרבה זמן".

- בשנה שעברה המולדי פיצ'ס זכו לתשומת לב מחודשת בעקבות השילוב של השיר שלכם "Anyone Else But You" בפסקול של הסרט "ג'ונו". זה עיצבן אותך שמתעסקים בעבודה ישנה שלך ולא בדברים שאתה עושה כאמן סולו?
"זה לא ממש עצבן אותי, אבל זה היה מוזר. ממש מוזר – עכשיו יש לי פתאום אלבום פלטינה. זה פשוט לא כל כך עניין אותי, אני כבר ממש רחוק מהמקום הזה. הוצאתי כבר חמישה אלבומים ובינואר אני הולך להוציא את השישי".

- הטקסטים שלך נראים מאוד מושקעים, אבל יש לך תדמית של טיפוס די פרוע. אני חייב להודות שאני מתקשה לראות אותך יושב וקורא ספר.
"זה ממש לא נכון! אני כל הזמן קורא ספרים. אתמול ישבתי במלון ובא איזה בחור שניסה למכור לי אקסטזי, ואני בדיוק ישבתי וקראתי את "הנשמות המתות" של גוגול, אתה מכיר את הספר הזה? הוא נהדר. זה ממש מעניין, גוגול הרי היה אוקראיני, אבל תמיד כשהוא כותב על רוסיה, הוא מנסה להוציא את עצמו רוסי – הוא כותב על מה שהוא מגדיר בתור הארץ שלנו, המולדת שלנו, הוא כל הזמן מנסה להתחזות לרוסי, להתחבר לתרבות החזקה יותר”.

- אבל אתה עדיין אוהב סמים, לא? אתה נוטה לאזכר את החיבה שלך לחומרים אסורים לעיתים קרובות בשירים שלך.
"הממ... כן", הוא מתוודה בבישנות וצוחק. “לפני כמה זמן הבחור שאני קונה ממנו סמים בשכונה שלי מכר לי אסיד ועשיתי את החומר אצלו, וגם הילד בן ה-11 שלו עשה מזה קצת, והוא נמחק לגמרי. אני חושב שהוא ניסה להתמזמז איתי, אז ברחתי משם והלכתי לטייל בטיימס סקוור. זה היה כמו חלום. היה לך חלום מעניין לאחרונה?”.

- האמת היא שכן. בדיוק הלילה חלמתי שאני והעורך שלי נוסעים לעזה במכונית פתוחה...
גרין קוטע אותי ושואל: “בפורשה או בפרארי?”.

- אני לא זוכר. אני לא ממש מבין במכוניות. בקיצור, אנחנו חוצים את הגבול לעזה ומגיעים לחווה ופוגשים שם את גלעד שליט. אנחנו אומרים לו "יאללה בוא, תעלה לאוטו" ואז אנחנו נוסעים בחזרה לישראל ואני אומר לעורך שלי "בואנ'ה – זה היה ממש קל! איך הם לא הצליחו לעשות את זה במשך שלוש שנים?". ואז התעוררתי.
- אדם צוחק במשך די הרבה זמן ואומר “זה אדיר, בנאדם! אתה פותר את בעיות העולם בחלומות שלך!”.

- כן, אבל אז התעוררתי ונזכרתי שאני סתם עיתונאי.
"למה סתם? נראה לי שיש לך אחלה עבודה”.

- רוצה להתחלף? ובאמת, אם לא היית מוזיקאי, מה היית הולך לעשות?
"אני חושב שהייתי רוצה להיות ספר".

- ספר קשוח עם מספרה קטנה ופשוטה או ספר אופנתי עם סלון?
"הייתי נהיה ספר מזמר. כמו הספר מסוויליה, אתה יודע? פיגארו. אני ממש אוהב את הדמות הזאת. הוא גם מספר אנשים והוא גם שר. זה אדיר. אני חושב שזה מה שהייתי רוצה לעשות”.

ישבתי במלון ובא איזה בחור שניסה למכור לי אקסטזי, ואני בדיוק ישבתי וקראתי את 'הנשמות המתות' של גוגול, אתה מכיר את הספר הזה? הוא נהדר