מתנה קומפקטית

תפוחים לוהטים

פורטיס משולש / רמי פורטיס

אומרים שפורמט הדיסק מת? אז אומרים. פורטיס אף פעם לא הקשיב לאף אחד וגיל 55 הוא בטח לא הזמן להתחיל. כשהעולם כולו עובר לסינגלים, רינגטונים, טרוטונים והופעות, פורטיס ממשיך להתעקש - והוציא את "פורטיס משולש" אלבום משולש – מורכב, כואב ומרתק. הראשון בשלישיה – "יער ישראלי" – מביא שיקוף ראות מעורר מחנק של המציאות הישראלית. באלבום השני "חזל"ש", הוא מביא שירים חשופים ואישיים עמוק מתוך הקרביים. החלק השלישי – חימושניגיגי – הוא מיני אופרת רוק מפתיעה ומופרעת. שלושתם יחד זיכו את פורטיס - ובצדק - בתשואות המבקרים ובפרגון רדיופוני והוכיחו שוב שפורטיס שפוי. זה העולם שמשוגע.

>>> לביקורת על "פורטיס משולש"
>>> תחנות רוח עם רמי פורטיס

עיר פועלים / מריונטה סול

מי אמר שבאנגלית זה נשמע יותר טוב? "עיר פועלים" - אלבום הבכורה של הלהקה הדרומית "מריונטה סול", מביא מוזיקה נדירה באיכותה מבאר-שבע פינת מנצ'סטר. זה אלבום אפל ומבריק שמתאר מציאות אורבאנית קשת יום וחסרת תקווה, בדיוק מצמרר. תוך שהם צועדים בשביל שבין פוסט פאנק לדארק אייטיז, פורשים מריונטה סול טקסטים מרהיבים ביופיים. עם יחסי ציבור מועטים, אפס קשרים, ללא פפראצי ומסיבות השקה נוצצות, "עיר פועלים" הוא האלבום הישראלי הכי טוב שיצא כאן בשנה החולפת. הוא זכה לפרגון עצום מצד העיתונות המקומית – ובצדק.

>>> לביקורת על "עיר הפועלים"

לילה כיום יאיר / אביתר בנאי

קלישאת רוק גורסת שכאב, והוא לבדו, מייצר אמנות גדולה. פנתיאון המוזיקה מלא בנשליהם של מי שהיו מוזיקאים עצומים בנעוריהם המיוסרים, והפכו לכפילי עינת שרוף מדושני עונג בבגרותם הבורגנית. אביתר בנאי מפריך את המיתוס הזה באחת באלבומו הרביעי "לילה כיום יאיר". הוא מוכיח שמוזיקאי גדול יוצק אמנות משמעותית אל תוך כל רגש שיתאר – כאב או שמחה. אחרי רומן מוזיקלי ארוך עם הייסורים, בנאי מתאר באלבומו הרביעי את מאבקו בדרך לשלוות נפש יחסית, בחסות תהליך התשובה שעבר. את ההתמודדויות האלו הוא הופך ליצירה מוזיקלית עמוסה בקסם כמו שרק הוא יודע לייצר. חלק משירי האלבום הפכו לסינגלים מצליחים. אף שלא כולם התלהבו מהשינוי שעבר בנאי, האלבום עורר תגובות אוהדות רבות.

>>> לביקורת על "לילה כיום יאיר"

סודות מתוקים

The Golden Period / TV Buddhas

רוק פסיכדלי, פרוגרסיבי ועמוס אווירה, שירה שנשמעת כאילו בוצעה על ידי פרי אהבתם של ג'ים מוריסון וקורט קוביין. גיטרות מתפתלות ושורטות, תופים בועטים וקלידים שמרחפים כעשן על פני המים. זה אלבום ישראלי? כן. והוא שייך להרכב טי.וי בודהאס – הם הגיטריסט יובל הרינג (חבר להקת הפוסט-רוק Lebanon), והמתופפת מיקי טריסט. האלבום המצוין הזה שיצא בלייבל "דג במים" (השייך, למעשה, להרינג ולטריסט) הוא סוד נפלא שידוע למעטים. נצלו את החגים כדי לגלות אותו.

עבודת בית / נתי אורנן

הקול הכי שורט של השנה האחרונה, במפתיע, לא היה שייך לעמיר לב (שהוציא את אלבומו הרביעי “הכל כאן”), אלא ליוצר מוכשר אחר – נתי אורנן, אותו אולי פגשתם בתור האלטר אגו המוטרף "גוטל בוטל". באלבומו השני "עבודת בית", לא מתארח גוטל, ואורנן מגיש לבדו שירים אישיים ומעוררי הזדהות. בשירתו הישירה ובפולק-רוק הרך המקיף אותה, אורנן מבצע טקסטים חדים כתער. שירים כמו "דג דיכאון" ו"הן תמיד עוזבות בסתיו" המרעיד, מזכירים שאורנן הוא יוצר נדיר ברגישותו וביכולת התיאור שלו. האלבום הזה זכה לתהודה קטנה יחסית, וחבל. קחו אותו הביתה, הוא יעשה את העבודה.

Buffalos / Buffalos

ההרכב שנקרא לשעבר "בופלו בוטס" חלץ את המגפיים, שינה את שמו ל"בופלוז" והוציא באחרונה אלבום בכורה שמאד כדאי לשים אליו לב. התאואים יוצרים רוק אלטרנטיבי עברי באנגלית מלוטשת. לעתים הם נוגים, לפעמים אפלים או קברטיים, בשירים אחרים הם נותנים בראש. הסולנית סיון בלה לשד מוסיפה לכך חושניות סוחפת, וכשעומר הרשמן פותח את הפה בשיר "Who turned off the lights", נדמה לרגע שטום וויטס קפץ לבקר באולפן. גם מפיק האינדי האמריקני מארק קרמר (שעבד בעבר עם LOW, רוברט וויאט והמונוטוניקס), התלהב ומיקסס את האלבום, שאת כולו תוכלו להוריד חינם באתר הלהקה.