חקה לי

העורך: היי.
עמרי: היי, היי, מה קורה?
העורך: בסדר. לא רע, מה איתך?
עמרי: גם, טוב, אתה יודע. מה העניינים?
העורך: תקשיב, אה...
עמרי: תגיד, קיבלת את הביקורת ששלחתי לך?
העורך: כן.
עמרי: נו, איך יצא, בסדר?
העורך: בגדול כן. אבל היתה לי בעיה אחת...
עמרי: יצא קצר מדי?
העורך: בקטנה, אבל זניח.
עמרי: קוטל מדי, אני יודע. תשמע, זה באמת היה אלבום משעמם.
העורך: לא לא, זה בסדר.
עמרי: התמקדתי יותר מדי בלהיטים, הא? זה נראה כאילו לא האזנתי בכלל את לאלבום, אבל...
העורך: באמת, זה היה כתוב בסדר גמור.
עמרי: אז אני לא מבין.
העורך: אני לא בטוח איך לומר לך את זה, אבל...
עמרי: מה, תגיד, אין בעיה, אני בעד ביקורת בונה.

עמרי: בטח שכן, אפילו היה שם את הלהיט הזה, נו, וואי דאז מיי הארט...
העורך: זה מ-“ Play “, קראו לזה "Why Does my Heart Feel so Bad?”.
עמרי: לא לא לא, קוראים לזה "Study War”.
העורך: אתה מתבלבל, זה דווקא כן מהאלבום החדש.
עמרי:אתה בטוח?
העורך: בטוח, הם סתם נשמעים אותו דבר.
עמרי: רגע. רגע רגע. אתה רוצה להגיד לי ש...
העורך: כתבת על האלבום הלא נכון?
עמרי: בן זונה.
העורך: בהחלט.
עמרי:אבל זה נשמע בדיוק אותו הדבר. אותן מניפולציות רגשיות וקלישאות אלקטרוניות. פשוט הנחתי שהוא בכלל לא הוציא עוד אלבומים. חשבתי שאולי זה קטע כזה של רטרוספקטיבה. מן "איפה הם היום" כזה.
העורך: לא.