תפילה חסרת רחמים

אם חשבתם לפגוש באלבום הסולו הראשון שלו, "תפילה ליחיד", צד עליז ומפויס מזה שהכרתם באלג'יר, טעיתם. כיוצר, אביב גדג' עדיין על הקצה. שלוש שנים לאחר הפרידה מהלהקה שהצליחה להלחין את כאביי ההתבגרות של דור שלם, גדג' עדיין מזנק אל תוך המוזיקה שלו ללא רשת בטחון. כמו באלבומי הלהקה הנדירה ההיא, גם "תפילה ליחיד" מתאר כאב באופן שהופך את הבטן.

באלבום הסולו הראשון שלו, אותו כתב והלחין גדג' לבדו, עיבד והפיק עם צוות נגנים, הוא ממשיך את הקו של "מנועים קדימה", אלבומה האחרון של אלג'יר. תשמעו כאן רוק כמו אלג'ירי המתובל בגוון אתני, זמירות בית כנסת שמשולבות בדיסטורשן חסר רחמים. זה אלבום מגוון, ממש לא קל לשמיעה ויש בו שירים ("ילדה", "טרף קל", "בלוז ראש חודש" ועוד) שמזכירים בעוצמתם כמה מהגדולים של אלג'יר ("אני צריך אותך", "דם על הים"). בשיר הנושא הסוגר את האלבום חוזר גדג' לימי "נאמנות ותשוקה" בקטע בן כ-10 דקות שמתפתל, בועט ומסתיים ברצועת בונוס. אבל המוזיקה של גדג' לא זהה לזו של להקת האם שלו. גם כסולן הוא מלא פאתוס, אך משהו בנימה, בניואנסים, התעדן.

"כאב זה הסם היחיד שמשפיע עלינו" (ילדה)

כבר שנים ארוכות שגדג' לא חי במושב תלמי אליהו, אבל במוזיקה שלו עדיין קל לשמוע את הפריפריה הדרומית. הוא ממשיך לעסוק בערי ספר עניות ("עיר בלי זיכרון"), מבכה את הרעב, המלחמה והעליבות כמו שאפשר לשמוע בשיר היפהפה "נחש בדשא". המציאות שמצייר גדג' היא שחורה משחור, ללא קרן אור: ב"ילדה" - בלדה שבורה ומרסקת - הוא מספר על אהבה חסרת סיכוי ועמוסת שקרים. ב"יוון" הוא מתאר תרבות טברנות ריקנית וב"חדר ללילה", שנסון תיאטראלי ומסויט, הוא פורש את שקרי תעשיית הבידור.

למרות שמדובר באלבום ישראלי מאוד, במידה רבה הוא מתקיים ביקום משלו. שיריו לא קליטים, רחוקים מחנופה, לא מרחמים על נפשו העדינה של המאזין. הטקסטים והלחנים שלו מתפתחים באסוציאטיביות, לא תמיד מרכיבים עלילה קוהרנטית.

"אש לא מרוסנת של אמת בלי חסד" (בלוז ראש חודש)

"תפילה ליחיד" עשוי מצוין, גדג' הוא מבצע נדיר ברגישותו, אך נקודת החוזק הכי בולטת שלו היא הטקסטים. הוא מוכיח שוב וירטואוזיות מילולית - נוסטרדמוס מקומי וכואב. האזנה לשיר "גולם" אחרי צפייה במהדורת חדשות שמדווחת על עוד רצח חסר תכלית, עלולה לגרום לכם לרצות לקחת חופשה קצרה משלכם באברבנל.

באחד מהשירים החזקים מהאלבום, "בלוז ראש חודש", גדג' שר לבורא: "על כנפי הפחד והפצע/ עכשיו אני בדרך אליך". זה שיר על תפילה, על התאבדות ואולי על הדמיון שבין השניים. באותו האופן, ה"תפילה ליחיד" של גדג' נישאת ממעמקי המרה השחורה. זה מה שהופך את המוזיקה שלו לכל כך טובה וקשה. "תפילה ליחיד" הוא אחד מהאלבומים החזקים שיצאו כאן השנה, ואולי העצוב שבהם. זנקו אל תוכו, אבל אל תעשו זאת בלי מצנח וכדור הרגעה.

אביב גדג' - תפילה ליחיד / התו השמיני