"אנחנו עושים פסקולים לסרטים שלא צולמו"

כשהתחילה השיחה עם ג'ואי ברנס, סולן להקת קלקסיקו, אולי הייתי צריך להסביר לו שישראל אמנם חמה, אבל ממש לא מדברית. התחלנו בלדבר על החלק השני של הטור האירופי העומד בפניו (כרגע הוא בטוסון, אריזונה, מקום מגוריו, מתאושש מהחצי הראשון) – אנגליה, בודפשט, נורווגיה, ישראל – ושאלתי אותו אם הוא מרגיש שהמוזיקה המדברית של קלקסיקו מתקבלת טוב יותר בארצות חמות. אני כיוונתי לסוגייה הסקנדינבית דווקא, אבל לי היה נדמה שהוא מדבר על תל אביב באיזו ציפיה אופטימית לנווה מדבר עתיר קקטוסים. אבל בלחץ הרגע כנראה ששכחתי איך אומרים באנגלית "לחות".

- בדרך כלל מסווגים את המוזיקה שלכם בתור "קאנטרי אלטרנטיבי/נסיוני", אתה לא חושב שההגדרה הזאת מעט צרה עליכם?

בהחלט. יש מוזיקה אמריקאית שהשפיעה עלינו – טום וייטס, ניל יאנג. אבל רוב ההשפעות שלנו הן דווקא ממוזיקה פורטוגזית, בלוז ישן ופסקולים של סרטים”.

"המוזיקה שלכם באמת קולנועית מאוד” אני אומר, וג'ואי מסכים: “אני חושב שיש געגועים במוזיקה היום לסיפורים גדולים. במובן מסוים אנחנו עושים פסקולים לסרטים שלא צולמו. מאחורי "Hair Like Spanish Moss" (מתוך האלבום "Tool Box" – ע.ק.), למשל, עומדת סצינה של מסע מיוון לספרד”.

- אבל לפעמים אתם עובדים עם סרטים אמיתיים. השתתפתם גם בפסקול וגם בסרט "אני לא שם", על חייו של בוב דילן.

“נכון. זה קרה כמעט במקרה – פנו אלינו כדי שנקליט שיר לפסקול, ואז פתאום אמרנו, תוך כדי עבודה - 'אנחנו יכולים להקליט עוד שיר', ועוד אחד. אז הקלטנו את "One More "Cup of Coffee, בלי שביקשו מאיתנו, ושלחנו להפקה. משם זה התגלגל להופעת אורח שלנו בסרט. זה היה מאד מהנה – אפילו שלא הפסיק לרדת גשם”.

- בפסקול של הסרט אתם משתפים פעולה עם סם בים, הידוע גם בתור Iron & Wine, שאיתו גם הקלטתם אלבום שלם. בכלל, אתם מרבים בשיתופי פעולה.

"כן. העבודה עם סם בינתיים היתה שליווינו אותו באלבום, כשהוא כתב את כל השירים, אבל בדיוק לפני כמה ימים דיברנו עם הבחור שהפגיש ביננו והוא הציע שננסה לשתף פעולה גם בכתיבה. ליווינו גם את נקו קייס (זמרת קאנטרי, שותפה בהרכב The New Pornographers – ע.ק) בשלושה אלבומים. היינו רוצים לשתף פעולה עם JJ Cale, ועם כל מיני נגני מפוחית – יש בחור אחד, שהיה מנגן בשנות השבעים עם מיילס דיוויס והיום הוא מלווה את בוב דילן בהופעות”.

אבל קלקסיקו לא רק מרבים בשיתופי פעולה, אלא אפשר לומר שגם הם עצמם תוצר של שיתוף פעולה. ג'ואי ברנס וג'ון תומפסון, חברי ההרכב המרכזיים, התחילו בתור נגני ליווי בהרכב Giant Sand, הפעיל עדיין, וקלקסיקו היה פרויקט צד שלהם – אך כאשר הפופולריות של הרכב הצד התחילה להאפיל על זה המקורי, הסולן האווי גלב הגיע למסקנה שעדיף שדרכיהם יפרדו.

- יש תחושה שלאחרונה מוזיקאים מרבים יותר בשיתופי פעולה מאשר פעם, ופחות פועלים במסגרת של להקות.

"כן, זה נכון. תעשיית המוזיקה עוברת הרבה מאד שינויים – דבר שהוא גם מפחיד וגם מרגש. הרעיון של האלבום, למשל, מתערער. יש להקות שלא מוציאות אלבומים בכלל, אלא מעדיפות למכור שירים באייטיונס. גם הפורמט של הלהקה הוא גמיש יותר מפעם, נדמה שכל אחד קצת עסוק בשלו. אבל להקה זה שיתוף הפעולה הבסיסי ביותר. אני לא חושב שזה יעלם. יש משהו בלהקות שמובנה הרבה יותר עמוק מאלבום, למשל".

- אתם דווקא מוציאים הרבה אלבומים, בין השאר אלבומים שאתם מוכרים רק בהופעות. אגב, אפשר לצפות לאיזשהו אלבום נדיר בהופעות בארץ?

"אלבומי הטורים הם הזדמנות טובה לעשות ניסויים, לבדוק את השטח, לעשות דברים שלא היינו דווקא מעוניינים לעשות באלבומים הרגילים שלנו. לפעמים אנחנו מוכרים גם הקלטות מהופעות – האלבום שאנחנו מוכרים בטור הזה הוא הופעה מבריסל. חוץ מזה, זה נחמד לתת למעריצים משהו יותר מיוחד מטי-שירט".

- קראתי ראיון איתך שבו שאלו אותך איזו שאלה היית רוצה שישאלו אותך בראיון, ואמרת "האם קראת ספר טוב לאחרונה?”. אז, האם קראת ספר טוב לאחרונה?

(צוחק) "תודה על ההשקעה... כן, אני מתכנן טיול לפורטוגל, אז אני קורא הרבה על פורטוגל, על ליסבון, על ההיסטוריה של המקום. חוץ מזה, קראתי ספר מצוין של לואיס אלברטו אוראה - “Into the Beautiful North”, שמספר על קבוצת נערים בעיירה משעממת שיוצאים אל הצפון, אל עבר מקומות יפים יותר".

קלקסיקו יופיעו בישראל ב-18 וב-19 באוגוסט במועדון הבארבי בתל אביב