דלקת ריאות
קחו נשימה עמוקה, כי "Lungs", אלבום הבכורה של פלורנס אנד דה מאשין יאלץ אתכם לשמוע איך הסולנית מטפסת לפסגות ווקאליות בלתי אפשריות ומתרסקת מהן בגלל תכנים קיטשיים. עמרי רוזן עושה את ריקוד המכונה
פלורנס אנד דה מאשין (Florence and the Machine) הם הרכב בריטי טרי למדי שבראשו עומדת פלורנס וולץ' בת ה-22, מוקפת בכמה נגנים המשמשים עבורה כלא יותר ממכונה שמטפלת בפעולות רקע על מנת לאפשר למקד את כל תשומת הלב בוולץ' עצמה. לאורך ההאזנה ל"Lungs", אלבום הבכורה של ההרכב, מתבהרת התמונה שמשאירה את וולץ' בתור אלמנט מרכזי בעוד הנגנים שלה הם רק מריחות צבע מטושטשות.
הפתיחה מבטיחה עם “Dog Days Are Over”, שיר מתגלגל ומדבק, שבו היא מדגימה את מנעד ההשפעות שלה, שבהן ניכרות קייט בוש, פי ג'יי הארווי, קרן או מיה יה יהז ושטיקים קוליים דרמטיים שנעים בין אופרות רוק, מוזיקה גותית ומוזיקת עולם. גם הרצועה השנייה באלבום, “Rabbit Heart (Raise It Up)” שתפסה חזק ברדיו, מדגימה את המקורות המעניינים של וולץ' ומחברת ביניהם.
התחושה שמתקבלת היא הבלטה של הצדדים השטחיים יותר במוזיקה שממנה וולץ' מושפעת, מה שמשרת אותה בעיקר כדי להפגין למה מיתרי הקול שלה מסוגלים. במקום לבנות על היסודות האלו משהו חדש ולחפש חיבורים מעניינים, היא ממלאת כל חלל אפשרי בכישרון הטבעי שלה – פירוטכניקה קולית, שמאבדת את מהאותנטיות ומהרגש הכנה עם כל חזרה. בפעם השלושים שהיא מבצעת על אותו התרגיל באותו השיר, זה נשמע כמו תזכורת, סוג של נודניק בשעון מעורר שדואג שלא תשכח לרגע שאתה מקשיב לקול מרשים.
הברכה העיקרית של וולץ' (חוץ מזה שהיא ג'ינג'ית ודי כוסית), מתגלה גם בתור חסרון משמעותי – אמנם הקול שלה מצוין, אבל היא לא משתמשת פה בורסטיליות, כך שבמקום שנקבל ניואנסים ויכולות מגוונות, כמעט כל שיר באלבום מדרדר במהרה למפגן פומפוזי של האדרה עצמית, עם שורות נטולות עניין וזהות באופיין זו לזו ולאלפי שורות שנכתבו בעבר, כאילו שכחנו שרק לפני שנה דאפי ואדל כבשו את המצעדים בדיוק בעזרת אותם תרגילים.
לא רק הקול של וולץ' ממוחזר באלבום, אלא בעצם גם כל אלמנט אחר – התופים האינטנסיביים, הנגינה הדחוסה, וכאמור, גם המילים, שעוסקות בווריאציות שונות של התמודדות קשוחה-רגישה-אובדנית עם מערכות יחסים שנמצאות על בטווח של כל סקאלה אפשרית שתוכלו לבחור בסטטוס שלכם בפרופיל הפייסבוק. אפילו בשירים כמו "Cosmic Love" ו"Girl With One Eye" (קאבר לשיר של The Ludes), שמתחילים בטונים שקטנים יחסית ומציגים הפוגה נעימה מהפסגות המאולצות של האלבום, וולץ לא עומדת בפיתוי ובתוך לא יותר משתי דקות היא מגבירה את הווליום וחוזרת לדלג בין אוקטבות.
מי שנהנה מההשפעות שעליהן מתבססים פלורנס אנד דה מאשין עשוי ליהנות מ"Lungs". אבל כל ניסיון להעמיק בשירים או לחפש בהם משהו חדש ומרגש נתקל בחומת הפלסטיקיות של וולץ' ובסירוב שלה להרפות מהשטאנץ החוזר. עם מסלול כזה, נשכח ממנה אחרי טקס פרסי הגראמי.
Florence and the Machine - Lungs / Helicon