בגרות מלאה

"מגניב" היא אחת מהמילים המצחיקות וחסרות התחליף בעברית. הגיחוך שבה מתחיל מההטיה המשונה שלה, וממשיך בכך שאף שמדובר במילה המצביעה על רעננות, היא כבר צברה קילומטרז' נאה. ובכל זאת, נדמה שאין תרגום עברי קולע יותר ל"Cool" הלועזי (והישיש בפני עצמו), אין מילה עברית מתאימה יותר לתאר משהו נכון ובלתי מתאמץ. קשה להניח את האצבע על מרכיבים שמינונים מדודים מהם יצרו את אותה אבקת קסמים שהופכת דבר מה למגניב. אם יש מתכון סודי שכזה, תמר אייזנמן כנראה שומרת עותק מממנו בקייס הגיטרה שלה, כי זה התואר הראשון שמזנק לראש בהאזנה ל"Gymnasium", האלבום החדש שלה.

וזה לא שאין דברים טובים נוספים לומר על האלבום הזה, אך לפני שמתגבשת הבנה מנומקת, קשה שלא להבחין שאייזנמן אוחזת בסטאר קווליטי בוהק. היוצרת הצעירה והמנוסה הזו מביאה שילוב מדויק של פגיעות וחספוס, ביישנות והחצנה, כאב ושמחת חיים, כל אלו מתמזגים לכדי מרקחת מוזיקלית מהנה להפליא כפי שמבהיר הלהיט המוצדק "Hit Me".

זהו אלבומה השני של הזמרת, היוצרת, הגיטריסטית והמפיקה הצעירה הזו. מאחוריה EP שב-2003 נמכר בכמה אלפי עותקים ואלבום בכורה בשם "45feet" שיצא ב-2005. היא שיתפה פעולה עם יוצרים רבים שביניהם דני סנדרסון ושאנן סטריט. התקליט החדש שלה הוא הראשון שיוצא בלייבל גדול (NMC) ולא באופן עצמאי. מתארחים בו אסף אבידן, רונית רולנד והאורקסטרה של אבי לייבוביץ'. את כל שיריו כתבה והלחינה אייזנמן בעצמה (למעט שניים בשיתוף רולנד ואבידן) והיא גם חתומה על העיבודים.

האלבום הזה, כמו קודמיו, מוגש על ידי אייזנמן באנגלית. בעוד שאמנים מקומיים אחרים נשמעים מאולצים כשאינם יוצרים בשפת אימם, על אייזנמן האנגלית יושבת מצוין. החומרים באלבומה החדש מהוקצעים ומגובשים מבקודמיו, וחושפים צעד נוסף בגיבוש הסגנון האישי שלה. אחרי שצולחים את הרצועה הפותחת והחלשה באלבום, "Dreaming Fast - New Touch" מגיעה תערובת אפקטיבית שאייזנמן מכנה "היפ-רוק". איך זה נשמע? כמו רוק בשרני עם נגיעות אלקטרוניקה, פאנק, בלוז, מוזיקה לטינית וסול.

תקראו לסגנון איך שתרצו, אבל הוא עובד, כמו שאפשר לשמוע בסינגל החדש "Sun". השיר הממכר הזה עטוף בעיבוד גיטרות ואלקטרוניקה מצוין ומשלב בצורה מרגשת בין טקסט נטישה שבור והגשה פגיעה לבין לחן מקפיץ ועליז. אל תעצרו בסיגלים, בעומק האלבום תשמעו שירים מופשטים ונהדרים כמו "20 Year" ו-"High Now".

אחד מהדברים שהופכים את האלבום הזה למהנה כל כך הוא הגיוון הסגנוני והתוכני שבו. אייזנמן, אם לשפוט על פי יצירתה, היא אשה של ניגודים. היא משלבת פגיעות וקשיחות, עצב ועליצות; היא מתרפקת ומתריסה – ומצליחה לרתק לאורך כל האלבום. עניין נוסף התורם להתפעלות מ- "Gymnasium"הוא העובדה שאייזנמן חתומה גם על הפקתו המוזיקלית הנדירה באיכותה. כל שיר תפור עד לאחרון צליליו, מקושט באלמנטים מפתיעים ומערב במקוריות בין סגנונות, יחד הם יוצרים מוצר מוזיקלי לכיד ומגוון.

דבר אחד העומד בעוכרי האלבום החדש הוא הדמיון העצום שבין שירתה של אייזנמן לבין זו של זמרות אחרות, ובראשן הדרה לוין ארדי, עמה עבדה בעבר. לאורך האלבום קשה להתעלם מהדמיון בהגייתה ואופן הגשתה של אייזנמן לאלו של לוין ארדי. מקורות השפעה ברורים אחרים, כמו אדי בריקל וג'ניס ג'ופלין ניכרים אף הם. אי אפשר שלא להאמין לאייזנמן, הכנות בועטת מתוך שירתה. אם בהמשך דרכה היא תבדל את הגשתה מזו של מקורות ההשפעה שלה, יצירתה תצא נשכרת.

Tamar Eisenman - Gymnasium / NMC