עשרת הגדולים של מאיר אריאל

שיר כאב

השיר הזה, שפתח את "שירי חג ומועד ונופל", אלבומו המלא הראשון והמכונן של אריאל, הוא אולי גם שירו הגדול ביותר. מה לא נאמר הטקסט המבריק הזה? סיפורו של יהודי שחברתו "תפסה לה צעיר ערבי משכיל" ב"בימת חובבים מעורבת" פורש על ידי רבים כמשל למאבק היהודי-פלסטיני. אולם לצד האלגוריה הזו הצליח אריאל לתאר בציוריות מפעימה גם תחושות אישיות יוקדות, כמו כאבו וקנאתו של אהוב נבגד. את הישראליות של "המועצה האזורית שלנו המעורבבת" ביטא אריאל בפולק רוק אמריקאי דרך השפעה עמוקה ששאב מבוב דילן בולטת מתמיד, עם מחווה לשיר "All Along The Watchtower". לא קשה להבין מדוע הפך "שיר כאב" לאחד המצוטטים ברוק העברי, כשבראש הטבלה משפטים כמו "אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות שישים וחמש מעלות" ו"בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה". [האזינו לשיר]

נשל הנחש

"התברכתי בכישרון כתיבה וביכולת צירוף... ואני גם מחויב כלפיהם, אני חייב פשוט לעבוד אותם ולתת אותם", אמר מאיר אריאל בראיון לשמעון כהן-סדן מרדיו קול הכינרת בשנת 1997. השיר המופלא הזה מדגים את הוירטואוזיות המילולית עליה דיבר אריאל. במקור בכלל נכתב "נשל הנחש" ללהקת "הכל עובר חביבי", אבל יהודה עדר שניגן באלבום "ירוקות" אריאל, שכנע אותו לבצע את השיר בעצמו. לבסוף הקדיש אריאל את השיר לאביו שנפטר במהלך הקלטת האלבום. הלחן הרך והגשת הקאנטרי עוטפים טקסט מרהיב ומופשט המספר על נווד שמאבד את דעתו לאחר שדרס את אהובתו. נוף לא ישראלי "מתחת איזה גשר" פוגש מחוות לחז"ל בטקסט מפעים המתאר אהבה, טירוף ונדודים, באמצעות משפטים בלתי נשכחים כמו "צולל חפשי ללא מצנח, לכל הכיוונים נפתח והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת". [האזינו לשיר]

טרמינל לומינלט

"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי ביקור חודשי בנמל התעופה", נפתח המנון קאנטרי נוסף שמתאר את הכמיהה הכה ישראלית לנמל התעופה – נתיב המפלט הכמעט יחיד מפני הטירוף המקומי. זה לא שיר על נדודים, אלא על כמיהה להם, על אדם המתבונן בעיניים דומעות בעוזבים ובשבים אך אינו עולה על מטוס. המפלט מפני הטירוף אינו רק באשליית התעופה, אלא גם באשה, רומז אריאל לאורך השיר כשהוא משווה את הטרמינל לאהובה, ואת השיטוט בנמל התעופה להתעלסות לוהטת. בדקלום-שירה מלהטט אריאל בשפה ב"לחץ על העין השטופה השלופה הקלופה הצלופה הדלופה הפרופה הטרופה השרופה", שצוטט גם ב"אדומי השפתות", אלבומם של ברי סחרוף ורע מוכיח. [האזינו לשיר]

אגדת דשא

בין חבריו הטובים של אריאל היה גם שלום חנוך, שגדל עמו בקיבוץ משמרות. את ההמנון הכמעט פסטורלי הזה כתב אריאל והלחין חנוך עבור "המשמרון", להקת הקיבוץ. אולי יותר מכל שיר אחר, מצליח "אגדת דשא" ללכוד את אווירת ההתבגרות בקיבוץ של שנות השישים והשבעים, את חרמנות נעורים, את הבלבול, היצרים ונזילות החברותא על הדשא. השיר נכתב כפארודיה ותחת הלחן הרך של חנוך אפשר גם לזהות נימה אפלולית וביקורתית. כעבור שנים חשף שלום חנוך שהשיר נכתב עבור לחן של אחר ונועד בכלל להיות מבוצע על ידי אחיו של חנוך. בהמשך ביצעו אותו רבים אחרים, ביניהם אריק אינשטיין ואושיק לוי. [האזינו לשיר]

לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ

את השיר קורע הלב הזה כתב אריאל כששירת בתעלת סואץ במלחמת יום כיפור. בסופו של דבר הוא נכנס לאלבומו השני, "וגלוי עיניים" שיצא בשנת 1984, ואריאל עדכן אותו כך שיתאים למלחמת לבנון והוסיף לו את צידון (ובהופעות אף עדכן אותו שוב ושוב, כמנהגו). השיר, שנקרא על שם אמרת הרדיו הידועה, מדגים את הגדולה שבשירת המחאה של אריאל. בתקופה שבה ישראלים נהגו היה לחשוב, ואף למחות במונחים קולקטיביים תיאר אריאל לוחם גלמוד שקורא את "איים בזרם" של ארנסט המינגווי ומוצא בו מפלט. כמיהתו של החייל להימלט מהמציאות הצבאית היא קורעת לב, כמו גם סוף השיר, שלא ברור אם מתאר סיום שמירה או סיום מורבידי יותר. [האזינו לשיר]

פלוגה בקו

"אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה. אחרי שכבר אשכח אותה כליל" נפתח שיר יפהפה נוסף בו מתייחס אריאל להווי הצבאי, הפעם בנימה רומנטית יותר. אריאל שוזר הווה ועבר ומתאר בצורה מרהיבה כמיהה לאהבה ישנה ובלתי מושגת. בהופעה סיפר אריאל על זיכרון שנקשר בשיר: "שנות השישים העליזות עת שהיינו בחורשת הארבעים הלא היא חורשת טל, איזה שלושים חיילים בני 20 שוחרי פעולה ואקשן, חשופים להסתננויות של בנות 15 מקיבוצי דפנה ודן". [האזינו לשיר]

ארול ארול

מאיר אריאל שימש כמזכיר קיבוץ משמרות למשך תקופה, אך הוא ממש לא היה קיבוצניק קונפורמיסטי. בשיר הקאנטרי הקיבוצי הזה הוא הפליא לתאר דמות שוליים מן המשק - את ארול הביזארי, ספק מסומם מ"העשב המתוק", חביב הבנות שנהג לאבד הכרה על עצים ומתחתם עד שמצא את סופו כשלא התעורר משתי סתירות. בעלילה המשועשעת טומן אריאל מסרים קשים על חיי הקיבוץ, ביניהם אפילו רמז להטרדה מינית מאת שומר הלילה. את הסיפור הטראגי מספר אריאל בשירה עמוסת פניני לשון אניגמטיות - הוא עצמו לא ידע מהו אקליפטוס עוג. הלבנונית, אגב, היא ישבנו של ארול. [האזינו לשיר]

שדות גולדברג

בשיר האפל הזה משיב אריאל לשירה של לאה גולדברג "את תלכי בשדה", ומציע: "אל תלכי לבדך בשדה המוזהב". דרך תיאורים צבעוניים של פרדס חנה-כרכור מאותה מועצה אזורית מעורבבת, חושף אריאל צד יצרי וקודר באישיותו. השדה המוזהב עם צל עלי הבננה הסימבוליים משול לגבר ש"ימכור אם ואב", אבל ישרוט את לבה של נערה. האווירה הסהרורית ששורה על השיר הונצחה בגרסת כיסוי אינסטרומנטלית ומצוינת של אבי בללי שהתנגנה בפתיח הסדרה "תמרות עשן". [האזינו לשיר]

מים מתוקים

מאיר אריאל היה רומנטיקן מושבע וכתב שירי אהבה ממיסים. אחד מהם הוא הבלדה הרומנטית הלא סטנדרטית הזו מאלבומו "זרעי קיץ". גם כאן משווה אריאל בין אהבה לנופי הארץ. אהובתו שאינה מתמסרת היא כמו "ארץ מדבר", "דוקרת כצור צורבת כעקרב", אבל לא נוטשת אותו כי היא יודעת שתמצא בו מים מתוקים. דרך הדימויים הישראליים האלו הוא מתאר אהבה קשה ועמוסת מאבקים, ההולכת ומתגברת ככל שהיא קשה להשגה. בדרך אנו זוכים לעוד משל חותך על עם שאוהב יותר את ארצו ככל שאינה מושגת. [האזינו לשיר]

מודה אני

אחד משיריו היפים ביותר של אריאל לא זכה להקלטת אולפן והופיע באלבום שיצא לאחר מותו והורכב משירים שהקליט בביתו ועובדו לאחר לכתו. הטקסט המתכתב עם תפילת "מודה אני" מציג את הקשר העמוק שחש אריאל לדת - מוטיב שחזר על עצמו ביצירתו אף שלא חי כדתי. את הקשר הזה תיאר גם חברו אהוד בנאי בשיר "בלוז כנעני" שהתייחס בין השאר לאריאל. השיר הנקי, האופטימי והפשוט יצר את הרושם שבערוב ימיו היה אריאל שליו ושלם מתמיד. [האזינו לשיר]

עשור למותו של מאיר אריאל
>>> עמית קלינג בדאווין של הספד מחאה
>>> שי אפשטיין בודק את השפעות העיר תל אביב על יצירתו של אריאל