פוסי הל

מבקרנו אלכס פולונסקי הבן זונה חייך ואמר: אפילו הסולנית הג'ינג'ית של La Roux לא מספיקה כדי להפוך את אווירת האייטיז והסינתפופ של אלבום הבכורה למשהו שיהיה רלוונטי גם בשנת 2009

דרך חדשה למדוד את ההייפ שנוצר סביב אמנים טריים, מלבד לספור את האיזכורים שלהם בבלוגים נחשבים, היא פשוט להסתובב בלונדון, להיכנס לסניף של טופשופ, H&M, או כל חנות וינטג' ברחוב בריק ליין ההיפסטרי ופשוט להסתמך על הפסקול שמתנגן ברקע. ככה, למשל, אפשר לטעות ולחשוב שהצמד הבריטי La Roux (לה רו. "הג'ינג'ית ההיא" בצרפתית) הוא הדבר הלוהט ביותר שלאנגליה יש להציע כרגע בקטגוריית הפופ שנמצא על הגבול שבין מיינסטרים שחוק לאלטרנטיב מסקרן.

לה רו, הזמרת בת ה-20 אלי ג'קסון והמפיק בן לאנגמייד (שהדבר הכי גדול ברזמה שלו עד כה זו עבודה עם רולו מפיית'לס), מבססים את הסאונד שלהם על יסודות של סינתפופ אייטיזי, הפלייליסט היומיומי שלהם לא נועז במיוחד ומורכב מדפש מוד, יאזו ויוריתמיקס – שום דבר מרגש במיוחד, כך שבפועל, נקודת ההתחלה שלהם היתה להפוך לחיקוי של הרכבים שפעלו באחת התקופות המבאסות של הפופ, או לקחת בהשאלה את המוטיבים המוצלחים וליצור הומאז' רטרואי מרענן לקיץ.

“In For The Kill” הוא אמנם השיר החרוש והפופולרי ביותר של לה רו, וגם פותח את האלבום (שנושא את השם של הצמד), אבל דווקא “Tigerlily” שמגיע אחריו, על אף שלא יצא כסינגל, הוא מפגן השרירים המרשים ביותר של הצמד, שם הם מראים את הצד הפחות מעפן של האייטיז. הבעיה היא שדווקא כאן, היכן שהם לא משחזרים את מה ששלט במצעדים לפני שלושים שנה, הם נעמדים על הספוט שנתפס בחודשים האחרונים על ידי זמרות כמו ליטל בוטס וליידיהוק. מה שנשאר לעשות במקרה כזה, זה לסגת לאחור או להתמודד עם העובדה שיש כאן גלים איטייזים שמרטיבים קצת את החוף, ולקוות שהם לא יהפכו לצונאמי שיטביע את כל העיר.

למרות הכל, זה לא ממש משנה. לה רו כבר עשו את שלהם, גם אם בישראל הם לא יכבשו את המצעדים של תחנות הרדיו, בבריטניה, שם נמצא פלח השוק העיקרי שלהם, מערך יחסי הציבור שלהם פימפם אותם היטב – מי שעיוור מספיק כדי לפספס את שלטי הפרסומת הענקיים בתחנות הרכבת, יקבל אותם לעור התוף בכל מקום שיש בו רדיו פועל או מערכת סאונד עם פלייליסט עדכני. האלבום נשמע טוב, הסולנית קולית (בעוד המפיק נעלם מן העין), ורק הרוח התקופתית שמהכיוון שלה הם מגיעים מצליחה להעכיר את האווירה ולערער את הפאן – הידיעה שעשו את זה הרבה לפניהם, שעושים את זה לא פחות טוב גם היום, ושמשום מה ימשיכו עם זה גם בעוד שנתיים, מוציאה את הרוח מהמפרשים. באמת, חשבנו שגמרנו עם כל זה בסיבוב ההופעות של דפש מוד.

La Roux – La Roux Helicon