גבר הולך לאיבוד

יוצר מאבד את אהובתו, את אביו ואת אמו. מתוך אבלו הוא יוצא לטיולים רגליים חסרי תכלית בתל אביב. הסיפורים האנושיים הנקרים בדרכו נרקמים לשירים והופכים לאלבום ולספר. זה מה שעשה גלעד כהנא (ג'ירפות), וכך נולד "The Walking Man", הפרויקט החדש שלו. בשירי האלבום הוא מתאר מראות בהם נתקל במהלך שיטוטיו בעיר, דרכם הוא משרטט את הלך רוחו הקודר באותה תקופה. הרעיון נשמע מבטיח - כאב הוא הרי אחד ממנועי היצירה המבטיחים ביותר, ותל אביב מזמנת אין ספור חוויות פרוזאיות. אלא שהאלבום לא מצליח לקיים את ההבטחה במלואה.

כהנא יוצר שלל עלילות נוגעות ללב - הוא מתמקד בחייהן של דמויות שוליים, שלמרות היותן חלק ממרקם החיים הישראלי, אינן מרבות לחלחל לשיח המוזיקלי המקומי: מאבטח שמאבד את מקום עבודתו, חסר בית הקופא למוות ברחוב בעודו שוכב על מפת ארץ ישראל וישיש אומלל המתעמר בעובדת זרה. אין ספק שמדובר בחומרים מרתקים ושכהנא הוא מוזיקאי מוכשר ומקורי. באלבום לוקחים חלק יוצרים מוכרים שביניהם גבע אלון, רם אוריון, עמית ארז, קרולינה ורע מוכיח, כשעל המיקסים חתום תמיר מוסקט מהבלקן ביט בוקס. אין ספק שמדובר בנתוני פתיחה מרשימים. אם כך, מדוע, כמכלול, הדיסק הזה לא עובד?

התשובה לכך, היא ש"The Walking Man" פשוט לא מכיל מספיק שירים טובים. לצד סינגלים מצוינים כמו "I Think I'm Dying Here" ו"I'm Dancing" מתנגנות יותר מדי רצועות שלא מצליחות להפוך מרעיון טוב לשיר טוב. תכנים מעניינים הם רק חומר הגלם הראשוני הנחוץ כדי ליצור שיר מוצלח. לצורך כך עליהם לעבור תהליך מייגע של קיצוץ, השלכת רעיונות מיותרים לפח, הידוק וליטוש. מרבית השירים בפרויקט נשמעים כאילו נשלפו מהאולפן לפני שתהליך זה הושלם.

חסרונו הבולט ביותר של האלבום נעוץ בלחניו, שרובם לא מספיק מעניינים או קליטים. עיבודי האלבום מינימליסטיים ומפוזרים, ואינם מצליחים לפצות על הלחנים החלשים. בשירים אמנם זרועים רעיונות מוזיקליים מעניינים, אך החיבורים ביניהם רופפים. כהנא מגיש את שיריו באופן מאופק – בחירה שכשלעצמה הולמת את הקונספט. אלא שהיה מקום לעטוף את ההגשה המופנמת הזו בעיבודים עשירים ומורכבים יותר שיספקו נפח ומתח שחסרים ברוב הרצועות.

בהעדר לחנים ועיבודים מגובשים, קשה לעקוב אחרי האיש המהלך הזה. הטקסטים הכואבים שלו אמנם מסקרנים, אך הם לא הולמים בחושים. "Independence Day" למשל, מתאר געגועים לאב בצורה נוגעת ללב, אך נעטף בלחן מונוטוני ובעיבוד בסיסי שלא מאפשרים לו להפוך ממונולוג מרגש לשיר סוחף. חוויה דומה מספק "Head On Stone" שנשמע כג'אם סשן חביב ולא כשיר מהוקצע.

את האלבום מבצע כהנא באנגלית, ובמהלכו קולו והגשתו מזכירים להפליא את אלו של בק, אלא שרמת הגימור אינה עומדת בקריטריונים בינלאומיים. כהנא, שכתב והלחין את השירים, חתום גם את העיבודים ועל ההפקה המוזיקלית. נראה שבפרויקט כה אישי, היה מקום להיעזר במפיק מוזיקלי חיצוני שיספק נקודת מבט נוספת, יחתוך היכן שצריך ולא יניח לדלת האולפן להיפתח לפני שתהליך היצירה יושלם. מומלץ לצאת לטיול שהאלבום הזה מציע, ולו רק כדי להיתקל בסיפורים כמו אלו של חסר בית המכונה "שניצל" שאצבעותיו זהובות מעמבה, אולם האזנה לו מספקת הנאה שאכזבה בצדה.

Gilad Kahana - The Walking Man / High Fidelity

>>> תחנות רוח עם גלעד כהנא