מייקל ג'קסון לא לבד

אלביס פרסלי

למרות טענות חוזרות ונשנות מצד מעריציו הפנאטיים לפיהן אלביס לא מת בגיל 42, אלא חי, קיים, ואוכל פיצה על המאדים, בשנת 1977 נמצאה גופתו של מלך הרוקנ'רול על רצפת האמבטיה בגרייסלנד, לאחר שסבל מהתקף לב פתאומי. אלביס פרץ לתודעה בשנות החמישים כאחד השגרירים הראשונים של מוסיקת הרוקנ'רול, והפך לסמל תרבות ולמודל לחיקוי עבור דור שלם, למרות שבשנות השבעים הפכה דמותו כבדת המשקל נלעגת יותר ויותר, ובעקבות שנים של שימוש מאסיבי בסמים ותרופות.

מרילין מונרו

כוכבת הקולנוע האולטימטיבית ואחת הנשים הסקסיות שידע עולם הבידור, מתה בנסיבות מסתוריות בגיל 36. סיבת המוות הרשמית הייתה אמנם מנת יתר אבל ספקולציות לפיהן נרצחה מרילין על ידי המאפיה, ה-CIA או משפחת קנדי ממשיכות להכות גלים עד היום. בסרטים כמו "חמים וטעים" ו"גברים מעדיפים בלונדיניות" יצרה מרילין את פרסונת ה"בלונדינית מבולבלת מבחוץ, טורפת גברים פלרטטנית מבפנים", ששבתה את לבבותיהם של צופים בכל העולם. מרילין היתה נשואה שלוש פעמים, בין השאר למחזאי הנרי מילר ולשחקן הבייסבול בייב רות', ולפי עדויות ניהלה רומן גם עם נשיא ארה"ב דאז, ג'ון קנדי.

ג'יימס דין

ללא ספק אחד הגברים היפים ביותר בתולדות הקולנוע, ג'יימס דין הפך לאגדה חיה בשנות החמישים בזכות האנרגיה היוקדת של הופעות המשחק שלו והחן הנערי שאפיין את מראהו החיצוני. דין הספיק לככב בשלושה סרטים בלבד לפני שמת בתאונת דרכים, אבל בסרטים "מרד הנעורים" ו"קדמת עדן" הוא היווה מודל ראשוני של גבר רגיש, הנאבק בתסביכי גבריות, איתו הזדהו באופן גורף צעירי התקופה. דין מת בגיל 24 בלבד, אבל הרושם שהוא השאיר בשנות חייו המועטות הפך אותו לאחד הסמלים המובהקים של הוליווד.

ג'ים מוריסון

להקת The Doors היתה אחד ההרכבים האמריקאים החשובים והמשפיעים ביותר של סוף שנות השישים, והכריזמה של ג'ים מוריסון, סולנה הסקסי והפרובוקטיבי, היתה אחת הסיבות המרכזיות בעטיין הגיעה למעמדה האיקוני. בשנת 1971 עבר ג'ים מוריסון לגור בפריז, ולאחר כמה חודשים מת ממנת יתר לאחר לילה של שתיה. ג'ים מוריסון היה בן 27 במותו, וקברו, הממוקם בבית הקברות "פר לה שז" בפריז, הפך לאתר עלייה לרגל המושך אלפי מעריצים של הלהקה מדי שנה.

ג'ימי הנדריקס

הזמר האמריקאי שנחשב עד היום לאחד הגיטריסטים הטובים בהיסטוריה המשיך אמנם להופיע בחודשים שלפני מותו, אבל סגנון החיים שלו, שכלל שימוש מופרז בכדורי שינה, אלכוהול, וסמים שונים, הראה את אותותיו. הנדריקס מצא את מותו בנוטינג היל שבבריטניה בשנת 1970. סיבת המוות – חנק באמבטיה כתוצאה מהקאה תוך כדי עילפון. הביצוע של הנדריקס להמנון האמריקאי בוודסטוק היה אחד הרגעים המכוננים של דור ילדי הפרחים, והסאונד הפסיכדלי אותו שכלל באלבומים כמו "ערפל סגול" ו"אלקטריק ליידילנד" היה חלק אינטגרלי מהמהפכה המוסיקלית של שנות השישים. הנדריקס היה בן 27 במותו.

ריבר פיניקס

בשנת 1993, כשהוא בן 23 בלבד, מת השחקן ריבר פיניקס כתוצאה ממנת יתר של הרואין מחוץ למועדון ה"וייפר רום" בהוליווד, שהיה שייך בזמנו לג'וני דפ. פיניקס התחיל את קריירת המשחק שלו בגיל צעיר כשכיכב ב"אני והחבר'ה", "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" ו"מפרץ מוסקיטו", ובהמשך כיכב לצד קיאנו ריבס ביצירת המופת של גאס ואן סנט "איידהו שלי". מותו של פיניקס, אחיהם של השחקנים חואקין וריין, שהרושם הכביר אותו השאיר על מיליוני צופים בהופעות המשחק המעטות שלו הפך אותו לכוכב ענק, נחשב עד היום לאחת הטרגדיות המזעזעות של הוליווד.

הית' לדג'ר

השחקן האוסטרלי שהתפרסם בסרטים כמו "הר ברוקבק", "מונסטר בול" ו"האביר האפל" נמצא מת בלופט שלו במנהטן בגיל 28, בעקבות קוקטייל קטלני של תרופות מרשם. לדג'ר התלונן זמן רב לפני מותו על בעיות שינה קשות, שנבעו לדבריו מרצף מחשבות אינסופי שהדיר שינה מעיניו. אשתו של לדג'ר, השחקנית מישל וויליאמס, אישרה כי מיום שהכירה אותו סבל לדג'ר מהתקפות של אינסומניה אותן יחסה לעולמו הפנימי העשיר ולאנרגיה יצירתית שגופו היה צר מלהכיל. לדג'ר זכה לאחר מותו בפרס האוסקר על התפקיד שנחשב לשירת הברבור שלו כאויבו של באטמן – הג'וקר.

ברוס לי

גאון אמנויות הלחימה הסיני מת בגיל 32 בעקבות תגובה קשה במיוחד למשכך כאבים לו היה גופו רגיש. שחקן, איש רוח, מורה ותסריטאי, ברוס לי זכור עד היום כאחד מגדולי אמני הלחימה, ששידרג את ז'אנר סרטי הקרטהבסרטים כמו "הבוס הגדול" ו"הדרקון", והפך אותו לנגיש יותר עבור קהל מערבי. מות בנו של ברוס לי, ברנדון, 20 שנה לאחר מותו של אביו, בעודו מצלם את הסרט "העורב", היה הבסיס לשמועה לגבי קללה הרודפת את המשפחה.

קורט קוביין

"שנים רבות מדי לא התרגשתי מהאזנה, יצירה וכתיבת מוסיקה". במילים אלו, שנמצאו רשומות על מכתב ההתאבדות שלו, נפרד האדם שנחשב בעיני רבים לכוכב הרוק האמיתי האחרון, מאינספור מעריציו. קורט קוביין נמצא מת ב-8 באפריל 1994, שלושה ימים לאחר שירה לעצמו בראש, ושמונה ימים לאחר שברח ממרכז הגמילה בו אושפז. בגופו נמצאו ריכוזים גבוהים של הרואין ושל וואליום. קוביין היה המנהיג של להקת נירוונה, המייצגת הבולטת ביותר של סצנת הגראנג' מסיאטל. ההתאבדות שלו נתפסה כפועל יוצא של אופיו המרדני, חוסר היכולת שלו להתמודד עם החשיפה התקשורתית המאסיבית לה זכה, ושל מערכת היחסים ההרסנית שלו עם אשתו, קורטני לאב. האירועים שקדמו למותו של קוביין היו הבסיס לסרט "ימים אחרונים" של גאס ואן סנט.

סיד וישס

בסיסט להקת הסקס פיסטולס מת ממנת יתר בשנת 1979, ארבעה חודשים לאחר מותה של ננסי ספאנג'ן, בת זוגו המיתולוגית. וישס, שהיה ידוע ביכולת הנגינה המזערית שלו, בהתפרצויות אלימות, ובתספורתו הקוצנית, התחיל את דרכו כמעריץ אדוק של הלהקה, ולאחר עזיבתו של הבסיסט גלן מטלוק היה זה רק טבעי שייכנס לנעליו. אחרי פירוק הלהקה ניסה סיד להמשיך לקריירת סולו, אבל ההתמכרות להרואין אליה נגרר בעקבות בת ננסי גרמה להידרדרות עקבית במצבו. סיד נחשב עד היום לפאנקיסט האולטימטיבי, ומלקולם מקלארן, המפיק האגדי של הלהקה, טען כי לו רק היה פוגש אותו בזמן, סיד, ולא ג'וני רוטן, היה הופך לסולן הלהקה.

>>> סיקור מלא: מותה של אגדה