עור הקוף
הסרט הדוקומנטרי "Bananaz" מציג את גורילז מעבר לקווים המצוירים ועוקב לאורך שש שנים אחר דיימון אלברן וג'יימי היולט, יוצרי הלהקה, מהסקיצות הראשוניות על שולחן הציור ועד לאולפן ההקלטות וההופעות על הבמה. אלכס פולונסקי מחליק על קליפת בננה
פסקה חדשה
לא מעט גבות הורמו בשנת 1998 כשדיימון אלברן חבר לאמן הקומיקס ג'יימי היולט לצורך יצירת הלהקה הפיקטיבית גורילז. בלר כבר כמעט סגרו עשור של פעילות באותה תקופה ושברו שיאי מכירות בזכות "Beetlebum" ו"Song 2", שניים מהסינגלים המוצלחים ביותר שלהם (אם לא מבחינת טעם, אז לפחות לפי המצעדים) שהופיעו באלבום החמישי "Blur". לאף אחד לא היה ברור למה אלברן בחר פתאום להתעסק בפרויקטים צדדיים שעשויים לגזול לו זמן מהלהקה.
בקפיצה של עשר שנים קדימה מתברר שהצעד הזה היה אחד המוצלחים שעשה. אילולא גורילז היו קיימים כמפלט כשבלר התפרקו ב-2003, ייתכן שאלברן לא היה מצליח להרים פרויקט בסדר גודל כזה, והיה מסתפק בקריירת סולו בינונית. נכון להיום, סך המכירות של אלבומי הלהקה עבר את ה-15 מיליון, ולמרות שלא מדובר בלהקה 'אמיתית' על פי ההגדרות המסורתיות, הגורילז נכנסים בקלות להיסטוריה של אחד ההרכבים החשובים של העשור.
קרי לוי, שביים את הסרט הדוקומנטרי "Blur: Starshaped" מ-1993, עקב אחר אלברן, היולט ושאר האמנים שלקחו חלק בהתפתחות ההרכב בין השנים 2000 ל-2006, הוא תיעד את השלבים של ציורי הסקיצות הראשוניות, יצירת האנימציה הקלטות הומזיקה והשיחות עם המוזיקאים עצמם, כשהתוצאה הסופית היא הסרט "Bananaz: Taking Down The Virtual Walls of Gorillaz" שמעניק מבט בקרוב לרגעים בהם האלבום הראשון התחיל לקבל צורה ועד לרגע שבו הלהקה הופיעה בתיאטרון אפולו שבניו יורק עם אלבומה השני.
"Bananaz" עשוי להיות בזבוז זמן עבור מי שצופה בו שלא מתוך כוונה להיכנס לתוך הקווים של הלהקה המצוירת. הסצינות שלו מסודרות באופן כאוטי, וקרי לוי נוקט בגישה של זבוב על הקיר – הוא נמנע מלשאול שאלות או להתערב בנעשה, ונותן לאלברן והיולט ליצור את העלילה (אם אפשר להגדיר את ההתרחשות ככזו) בעצמם.
בסצינת הפתיחה אלברן אומר ש"אנשים בתעשיית המוזיקה לוקחים את עצמם ברצינות יתרה, אז בשבילנו גורילז היא הנוגדן לזה". בהתאם למשפט הזה, אין בסרט ולו רגע רציני – הוא עמוס בהלצות וברוח שטות, בדיוק כל מה שאלברן לא הפגין ב"Live Forever" מ-2003, דוקומנטרי על תור הזהב של הבריטפופ, הוא החוצה דווקא כאן, כי הבמה כולה שלו והוא לא צריך להתחרות עם האחים גלאגר מאואזיס ולדבר בטון מעונב כדי להאדיר את תדמית הפרחחים שלהם.
למרות שהסרט מעניק נקודת מבט אינטימית על הלהקה ברגעים הקריטיים שלה, אבל לאורך שעה וחצי הוא לא מצליח להגיע לשום שיאים, זאת כתוצאה של אותו פיזור בעריכה והצמדות לקו עלילה שמתבסס על כרונולוגיה בלבד. בעוד שכאן מדובר במכשול שניתן לצלוח בעזרת קצת ריכוז, הבעיה היותר משמעותית עם "Bananaz" היא שאין בו אווירה שמותירה רושם לאחר הצפיה. עם זאת, מדובר בתיעוד חשוב ומעניין של להקה שנחשבת לפורצת דרך, אז בעוד שצופים שאינם מעריצים אדוקים ימצאו את עצמם משתעממים מול דיאולוגים במבטא בריטי, המאזינים שליוו את הקופים מתחילת דרכם יקבלו הצצה למימד נוסף של הלהקה המצוירת.
Bananaz: Taking Down The Virtual Walls of Gorillaz Helicon