דרום עולה
מריונטה סול מגיעים מבאר שבע, אבל את המציאות האפורה והסיזיפית שלהם ב"עיר הפועלים", אלבומם החדש, הם מנגנים דווקא עם קריצה למנצ'סטר
"אין מבעד לחלום שום דבר היום, אין פה קרנבל ולא עלים נופלים ולא רקדניות בסתיו" ("ראש ההר")
אוויר אביך, תריסולים, דודי שמש, בנייני מפעלים עצומים שמעשנים אל תוך הרקיע ומאפרים על עיר דלה ומובטלים שיושבים בכיסאות פלסטיק בקיוסק שליד המרכז המסחרי בחוסר ציפייה. אלו המראות שחולפים מול העיניים במהלך האזנה ל"עיר פועלים", האלבום החדש של מריונטה סול. באלבומם החדש והמופתי מתארים חברי הלהקה הבאר שבעית בחדות מצמררת את החיים בעיר שאין בה חסד. "לעיר יש פנים, לכפר יש נשמה", כתב הסופר הצרפתי ז'אק דה לאקרטל. קשה להסכים עם הציטוט הזה. ישנן, כמובן, ערים צבעוניות, תוססות, מעוררות השראה, אבל מריונטה סול לא כותבים על מקום כזה, הם מתארים מציאות אורבנית חסרת תקווה.
אחד מהדברים שהופכים את האלבום הזה לטוב כל כך, היא העובדה שהכלים המוזיקליים שלו משרתים להפליא את מסריו. מריונטה סול מפגישים בו פוסט פאנק ודארק אייטיז עם רוק של מעמד הפועלים. הם יוצרים מחווה מכוונת למנצ'סטר שלפני מאדצ'סטר – אותה עיר פועלים בריטית אפרורית שהצמיחה מוזיקה מופלאה. הסאונד שלהם קורץ ללהקות בריטיות כמו ג'וי דיוויז'ן, ניו אורדר וסיסטרז אוף מרסי.
"הקרב על שארית הזמן הוכרע כשהיית ילד" ("עיר פועלים")
האלבום מתאר בחדות מציאות שבה מסלול החיים נקבע עוד לפני תחילתם, שבה כמעט שאין מנוס מהמפעל שבשולי העיר, ממרדף סיזיפי אחרי פרנסה בשגרה שאין בה מקום לחלומות. כל זה מתנקז אל תוך שיר הנושא המחשמל. בניגוד למוזיקאים ישראלים אחרים שתיארו גם צדדים צבעוניים וחמימים שבחיים בפריפריה (שפתיים, טיפקס, אהוד בנאי), מריונטה לא מציגים יתרונות. עיר הפועלים שלהם היא כביש ללא מוצא, אפור ומלא בורות.
כמו המציאות שהם מתארים, המוזיקה של מריונטה סול דחוסה ומתכתית. תיפוף מונוטוני, סינתיסייזר אייטיז מיושן, גיטרות שטוחות – כל אלו מציירים בדיוק רב את אותה עיר שהזמן בה עומד מלכת. אמיר גרומן, חבר הלהקה שכתב, הלחין את והפיק עם עידו קרוב, יצר שירים נדירים באיכותם, שבזכותם האזנה לאלבום מספקת גם הנאה ספרותית (למרות שלאלבום לא מצורפת חוברת מלים, וחבל שכך). גרומן מתאר הוויה מנוכרת, גם מתחת ללחנים קלילים יותר, הוא מחביא סיפורים על אהבה בלתי מושגת וחברות רחוקה. קצת יותר מ-32 דקות נמשך האלבום המהודק הזה. אין בו ולו צליל מיותר, כל שיר בו הוא חלק מפאזל המציג תמונה קודרת.
"תעשי מתמטיקה, תקבלי את המום, תקצרי את הדרך כי פה אין לך כלום" (המום)
זה לא האלבום הראשון של מריונטה סול, אבל אל תתפלאו אם לא שמעתם עליהם עד כה. הם עובדים ביחד מאז 2003 וכבר הוציאו שני אלבומים, אך אלו שווקו דרך אתרם בלבד. עד לאלבום הנוכחי הם לא עשו מאמץ כדי להיחשף בתקשורת ומיעטו להופיע. בהתאם, נשמע "עיר פועלים" כיצירה מנותקת מחוקי ומאופנות המקום. הצליל, האמירה, וגם ההקפדה של הלהקה הדרומית לא מזכירים משהו אחר שמתנגן כרגע בפלייליסטים או במועדוני רוק אלטרנטיבי.
בשיר המטלטל "המום" מציגים מריונטה את שבילי המילוט היחידים, להשקפתם, מהמציאות הקשה שהם מתארים: השכלה ואמנות. ואכן, מתוך החומרים הקשים שבהם הם עוסקים, הם מצמיחים אמנות נדירה. "עיר פועלים" חושף את מריונטה סול כהרכב מצוין ואחר שפעל כאן מתחת לרדאר.
"עיר פועלים" – מריונטה סול / High Fidelity