אין בשן בלי אש

"אני אמות בבוא הפגע/ ואת תהי לי אלמנה/ ותלחשי אז לבתנו/ יהיה בסדר בת זונה", שר בני בשן בשיר ב"ולא" מתוך "מעשה באדם", אלבומו החדש. שורות אלו מרכזות כמה מהסיבות שבגללן האלבום הזה לא הצליח לחלחל אל מחזור הדם שלי. מתוך שלוש השורות הראשונות, המוליכות את המאזין דרך עלילה כואבת ומסקרנת, יוצא בשן להתחכמות משועשעת, כזו שמחליפה אינטימיות בגסות לא מנומקת.

אותה בריחה מאינטימיות לשעשוע אינטלקטואלי מתרחשת גם בשיר "67'", בו מוזכרות נקודות אסון בהיסטוריה היהודית: השנים 67', 73', רצח רבין ועד להשאלה מהשיר "העיירה בוערת" ('שריפה אחים, שריפה') של מרדכי גבירטיג. כל אלו משמשים לתיאור מלחמה על אהבה פרטית. למרות ששיר זה מבוצע בפאתוס רב, הוא לא מצליח לרגש, להעביר מסר תרבותי או אישי נהיר. התוצאה נשמעת, במקרה הטוב, כסאטירת נונסנס לא משכנעת.

"מעל המים" רחוק מלהיות אלבום מושלם. הוא אינו אחיד ברמתו, השיר הסכריני "יסמין" שכבש את גלגל"צ, למשל, הוא הגרוע והמשעמם בו, ורחוק מלייצג אותו. העירוב בין רוק לגראנג' ולמוזיקת עולם יוצר פיזור מיותר ושחוק. הוא עמוס בקלישאות ניו אייג' והצליל העוטף אותו כה נקי, עד שהוא מקנה לשירים טעם לוואי סינתטי. לא קשה להבחין בהשפעת להקת בית הבובות שחבריה היו שותפים להפקת האלבום וחבל שכך, בידול ומיקוד רב יותר היו תורמים לתקליט. אך למרות כל אלו, מדובר באלבום בכורה מסקרן המכיל שפע כנות וכשרון.