בלאק אאוט פיז
הבלאק אייד פיז זנחו באלבומם החמישי את ההיפ הופ האינטיליגנטי ועברו לעשות מוזיקת מסיבות אלקטרונית עם כמות אפקטים שיצאה משליטה. אלכס פולונסקי נתן צ'אנס לפיז והתאכזב
מכירים את זה שאתם נמצאים במסיבה ושותים פחית רד בול (או כל חיקוי עם כמויות לא הגיוניות של קפאין וטאורין), ואז עוד אחת, ועוד אחת, ואולי עוד אחת שיש בה גם וודקה? אז זהו, ככה מרגיש “The E.N.D” (ראשי תיבות של “The Energy Never Dies”), האלבום החמישי של הבלאק אייד פיז - כמו לילה תזזיתי, אנרגטי וכיפי, שבסופו כאב ראש ותשישות איומה. חוויה שלפעמים עדיף לוותר עליה, אפילו אם אתם הכי רחוקים מלהיות סאחים.
האלבום נפתח בשיר “Boom Boom Pow”, שהוכתר בתור הסינגל הראשון של הבלאק אייד פיז שכבש את המקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקאי. אמנם מדובר בשיר מעולה, אך הצלחתו מתגמדת לאור העובדה שהלהקה משתמשת באפקט האוטוטיון לאורך כל שירי האלבום, באופן מופרז, כאילו מישהו השאיר אותו בתוך בתחית ההקלטות ושכח לכבות עד שכבר היה מאוחר מדי. האפקט, שיוצר קול רובוטי ומתכתי, נועד לתיקון זיופים ועיוותים בשירה, אך שיחק מאז ומתמיד תפקיד חשוב בהפקות מוזיקליות שרצו להעניק קצת טוויסט, הבעיה היא שבאלבום הזה העניין יצא משליטה. השיר היחיד האלבום שהוא נטול אוטוטיון אבל משתמש בליווי אלקטרוני הוא “I Gotta Feeling”, שמדגים איך אפשר להיות בומבסטיים בלי להישרף.
הדבר הטוב ביותר שקרה בעקבות “The E.N.D” (שוב, מלבד כמה שירים ממש טובים) זה השיר “Mr. Autotune” של וויקליף ג'אן וניק קנון, פארודיה משעשעת על מוזיקאים שהחלו להשתמש באופן בלתי מבוקר באפקט האוטוטיון. השיר לא מכוון ישירות לבלאק אייד פיז, אך הוא שוחרר וזכה לתפוצה אגרסיבית ימים ספורים לאחר יציאת האלבום שלהם. כמו כן, באותו עיתוי, דלף גם הסינגל הראשון מתוך האלבום המתקרב של ג'יי זי – “Death of Autotune”, שתוקף את התופעה בצורה בוטה יותר מהשיר של ג'אן וקנון. האירוניה היא שבהפקת השיר לקח חלק קניה ווסט, שהתבסס על אפקט האוטוטיון בלא מעט שירים מתוך “808s & Heartbreak”, אלבומו האחרון.
עצם העובדה שדווקא ווסט לוקח חלק במחאת המוזיקאים מוכיחה שכל דבר, לא משנה כמה מגניב הוא, צריך להעשות במינון הנכון. אמנם זה מגיע מאחד האנשים הכי מפוזרים בתעשייה, אבל עם האפקטים הוא עשה עבודה טובה ומעודנת, במקום להשתמש בהם כמו נער מתלהב, הוא זיקק באמצעותם את הקול שלו והעניק ל“808s & Heartbreak” מנעד רגשות רחב. הבלאק אייד פיז, לעומת זאת, יצרו אלבום היפראקטיבי שיצא משליטה, כאוס מוזיקלי עם מינונים מטורפים של ביטים במקומות הלא נכונים.
השימוש המוגזם באוטוטיון דווקא אצל להקה כמו הבלאק אייד פיז, בה כל אחד מחבריה מביא קול ייחודי משלו, הוא מעמיס ומעייף. כל שיר באלבום, כמעט ללא יוצאים מן הכלל, נשמע מעולה בפני עצמו, אך החיבור ביניהם הוא פוטנציאל למיגרנה. עודף האפקטים, חוסר הרוגע והגרנדיוזיות כמעט בכל צליל מונעים האזנה רצופה, כאילו שהכל נבלע לתוך רקע של רעש לבן. האלבום הזה הוא חתיכת יהלום מלוטש עבור דיג'יים, שליפה שלו ובחירה רנדמולית באחד השירים תפתיע עם להיט רחבות אחר בכל פעם, עם זאת, אין שום טעם להחזיק אותו על המדף בבית, אלא אם בצמוד אליו יש חפיסה של אופטלגין.
Black Eyed Peas - The E.N.D / Interscope