אחת שיודעת

כדי להתייחס לסינגל הזה באובייקטיביות הוגנת, יש להניח לרגע בצד את המותג "נינט". מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית, שהרי השם שלה הפך למילה נרדפת למיינסטרים, לכוכבות אינסטנט ולקרחות מטעם. אך אם משהים את ההתנגדות האוטומטית, לא נותר אלא להודות שמדובר בסבבה של סינגל. רוב חובבי המוזיקה האלטרנטיבית שהיו שומעים אותו מזמרת אלמונית, סביר להניח שהיו זוקפים אוזן בסקרנות ומבקשים יפה מנה נוספת. "אם אני אלך" נשמע כעירוב מגשש בין עבודותיהם של שלל מוזיקאים שנינט כנראה האזינה להם בריפיט בשנים האחרונות: החל מהפתיחה הג'ואנה ניוסומית דקת הקול דרך הוויבראטו הרגיש שהושאל היישר מג'ף באקלי, הגיטרות הרוקפוריות שהביא ברוך בן יצחק ועד לאסקלציה האקספרסיבית בסגנון פי ג'יי הארווי. כדי להוסיף זרדים למדורה נציין שהטקסט ילדותי, ומוכיח שבסדנת השירה של הליקון, נניח, נינט לא היתה זוכה לאותה מידת הצלחה בה זכתה ב"כוכב נולד".

הסינגל הזה מבשר על קפיצת מדרגה שמעטים האמינו שנינט תצליח לבצע אחרי "יחפה" המביך עם אביב גפן. למה חברי רוקפור, ברוך בן יצחק ומרק לזר, מצליחים במקום שבו גפן נכשל? כי גפן ביצע עם נינט עבודת בזק עמוסת אגו. הוא העביר כרטיס, ערבב בזמן שיא כמה שירים בינוניים של עצמו ושל אחרים, ומבלי לרסן את מקומו האמנותי יצק את קולה המבולבל של נינט אל תבנית בת דמותו. חברי רוקפור, לעומת זאת, עשו את מלאכת ההפקה המוזיקלית כפי שהיא אמורה להתבצע: הם עבדו עם נינט לאורך זמן, הלכו איתה כברת דרך, למדו יחד איתה מה היא רוצה להביע ועזרו לה לעשות את זה. נכון, התוצאה כמעט בתולית והמאמץ לעשות משהו שג'ף באקלי היה רוצה לשמוע ניכר בה למרחקים. אך מבין השאיפות המעצבות את הפלייליסט המקומי, זו אחת מהמועדפות עלי.

נינט טייב - אם אני אלך / הליקון