טאצ' עליז לגיא שמעיז
אם נתעלם מהנגיעות הלא מוצלחות בסוגיות השחוקות שעל סדר היום, אלבום הבכורה של גיא מר הוא כיף טהור שמוכיח שגם אחרי יותר מעשור, אין שום סיבה לפחד ולצאת לקריירת סולו. סנונית ליס נהג מלווה
אלבום בכורה הוא נקודת מבחן מכרעת לכל מוזיקאי, אולם יוצרים שכבר הוכיחו עצמם במסגרת הרכב, ניצבים בפני סיכון כפול. באלבום סולו הם נדרשים להוכיח שיש להם מה להציע גם ללא קבוצת התמיכה המוזיקלית שלהם. עליהם לבדל עצמם מלהקת הבית שלהם ולעמוד לבד בקדמת הבמה. גיא מר, הדיג'יי של הדג נחש, הוציא עם הלהקה ארבעה אלבומים מצליחים. הוא קצר פרסים על עבודתו כתקליטן וגם כמפיק מוזיקלי כבר הדגים את יכולותיו. עכשיו הוא עובר לקדמת הבמה ומוציא את "אין לי מה להתלונן", אלבום הסולו הראשון שלו.
המסקנה הראשונה העולה מהאלבום היא שמר יכול לסמן וי גם במשבצת היוצר המבצע, ולטפוח לעצמו על השכם. אלבום הסולו הראשון שלו הוא יצירה מגובשת שתספק לכם קצת יותר מ-40 דקות של פאן. אולם למרות זאת, "אין לי מה להתלונן" מותיר תחושת החמצה, מפני שכמה חסרונות מונעים ממנו להתרומם ולהפוך מאלבום שכיף לשמוע, לאלבום מצוין.
מר מתגלה כמבצע כריזמטי, וכובש בהצלחה את המשבצת שמול המיקרופון. הוא אמנם לא זמר גדול, אך כראפר הוא עושה עבודה טובה. ההפקה המוזיקלית, אותה ביצע עם בן הנדלר (בלקן ביט בוקס, תומר יוסף ועוד) מצוינת כצפוי. האלבום משלב מגוון סגנונות, ביניהם היפ הופ, רגאיי, ג'אז, Fאנק ורוק ישראלי, לכדי אלבום מלוטש, מתוכו בולטות עבודות הסקרצ'ינג והסימפול המעולות של מר והנדלר. צליל האלבום אמנם מזכיר את זה של הדג נחש ב"בעזרת הג'אם", אך מר בהחלט מביא טוויסט בולט משלו.
אולם למרות הישגים אלו, בגזרת הלחנים והעיבודים, האלבום לוקה בחסר. רבים מהשירים מציגים לחנים מונוטונים, שחסרים בהם עוגנים או פזמונים שיאחדו יחד את כל חלקיהם. דוגמה לכך היא "מהפכה איטית" – שיר בעל בתים איכותיים שהפזמון הבינוני שלו מונע ממנו להמריא. גם "סוף הסיפור" הוא שיר מלוטש בעל טקסט מהנה, שמתחנן לפזמון שישא אותו מעלה. עיבודי הרצועות אינם אחידים, ולמרות שהם מנסים, לא תמיד הם מצליחים לפצות על הלחנים החלשים. אל מול כך ניצב שיר כמו "זה לא ברוקלין" הנפתח בליין אלקטרוני ומשלב סקרצ'ינג נפלא, בעל עיבוד מרתק ופזמון טוב. גם "איחורים", רצועת ג'אז חלקלקה ונהדרת תורמת לאלבום קו מלודי מרענן.
היוצרים שמתארחים באלבום בהחלט עוזרים לשבור את מונוטוניות הלחנים, ושיתופי הפעולה מייצרים כמה מהרצועות הטובות באלבום. כך למשל, "ילדים היינו" עם קרולינה ופאנסט היא רצועה מצוינת שחורכת את האוזן. פלד, אורטגה ותאמר נאפר מוסיפים גיוון ל"ריצה למרחקים ארוכים" וכך עושה גם תומר יוסף ל"סללנו את הדרך".
מר השתתף בכתיבת טקסטים של כמה מהשירים המוצלחים ביותר של הדג נחש, וביניהם "הנה אני בא" האלמותי. באלבום החדש, לעומת זאת, הטקסטים שכתב עם הנדלר לא תמיד קולעים. כשהשניים מנסים לעסוק בסוגיות רחבות כמו יחסים בין העמים ("אני ואתה" החלש עם מירה עוואד) או ביקורת תרבות ("המבקר הלאומי") הם לא מביאים זווית חדשה או ניסוח מרשים לנושאים שחוקים. לעומת זאת, שירים שלא מנסים לדון בסוגיות הרות גורל ומתמקדים בחוויות ממוקדות יותר ("איחורים", "זה לא ברוקלין", "סוף הסיפור") מצליחים להעביר מסר רחב מבעד לחוויות היומיום. אז כן, מר מוכיח שהוא בהחלט יכול לעשות את זה גם בלי הדג נחש. עם זאת, באלבום הסולו הראשון שלו חסרונם של שאר חברי הלהקה עדיין מורגש.
גיא מר - אין לי מה להתלונן / התו השמיני