עוברות ושוות
קליפ הדוגמניות הערומות של Make The Girl Dance אולי אימץ קונספט מוצלח לשיווק ויראלי, אבל הוא בעיקר מדגיש את הפערים העצומים בין האמריקאים לצרפתים בכל הקשור לתפישת העירום וקלות הצנזורה. אלכס פולונסקי מתחמק ממשמרות הצניעות
בתקופה הנוכחית, כשכל אמן או להקה יכולים לפתוח לעצמם פרופיל במייספייס וברשתות חברתיות מקבילות, לא משנה כמה המוזיקה שאתה עושה טובה, אין מנוס אלא מלהילחם על מקומך בשיווק הויראלי של הרשת, שמתבצע בטבעיות ובאינהרציה על בסיס הצורך האנושי לגלות מדי יום משהו חדש ומגניב יותר.
ראינו את זה תופס עם היטב עם פרויקט Thru You של קותימן, עם הקליפ עתיר כוכבי היוטיוב לשיר "Pork and Beans" של וויזר, ועם המהומה שעורר בצרפת "Stress" של ג'אסטיס.
Make The Girl Dance, הם צמד אלקטרו צרפתי המורכב מפייר מת'יאו וגרג קוזו, שניכר שהם מושפעים מאוד מג'אסטיס אך לוקחים את המוזיקה שלהם לכיוון הרבה יותר פופי שמזכיר את Yelle.
“Baby Baby Baby” הוא הסינגל הראשון שלהם, שעתיד לצאת בתחילת יוני, אבל את דריסת הרגל הראשונה שלהם הם כבר עשו, ובאופן מוצלח למדי, עם קליפ שצולם ברחוב מרכזי בפריז, שם רואים שלישיית נשים, ככל הנראה דוגמניות במקצוען, שצועדות (כל אחת בנפרד) בעירום מלא לאורך הרחוב, כשרק פסים שחורים עם כיתובי מילות השיר מסתירים את איבריהן המוצנעים.
מעבר לעובדה שהקליפ מחרמן והשיר ממכר, מעניין במיוחד אופי הביצוע – היוצרים טוענים שהצילומים לקחו לא יותר מעשר דקות ושלא היה תיאום מקדים עם המשטרה. הגברים והנשים שצועדים ברחוב מגיבים בפרצופים המומים, חלקם מסובבים את הראש, אחרים עוצרים בכדי לתת מבט מעמיק יותר. אם רוצים לעמוד על הפערים התרבותיים בדרך בה מתייחסים לעירום, אי אפשר שלא להזכר באחת הסצינות הזכורות ביותר מהסרט "בוראט", בה ניתן לראות תגובות מהקצה השני של הסקאלה כשבוראט ואזמאט מתקוטטים בעירום ומוצאים את עצמם במעלית עמוסה באנשים – כל הנוכחים יוצאים מיד עם הבעת גועל על פניהם, וזמן קצר לאחר שהשניים רצים ערומים לתוך מרכז כנסים בבית המלון, כוחות האבטחה עוצרים אותם. דבר דומה קורה בקליפ לשיר “Lessons Learned” של צמד האינדי הניו יורקי מאט אנד קים – השניים הולכים לאורך טיימס סקוור ומתפשטים בהדרגה, עוצרים בצומת ובוהים בגורדי השחקים, מושכים זמן ובנתיים מצולמים בטלפונים הניידים של התיירים מסביבם, עד שהמשטרה מתנפלת על השניים.
הקליפ של מת'יאו וגוזו משחק היטב על התפר שבין הליברליות הצרפתית לשמרנות האמריקאית. מצד אחד, בחורות מתהלכות ערומות ברחוב, מצד שני - חלקים מהגוף שלהן הוסתרו, כמו גם הפרצופים של האנשים ברחוב; אפשר לראות בכך צנזורה עצמית או יישור קו עם הנורמות שמחלחלות עם רפש האמריקניזציה. הדרך הנכונה לשפוט את זה היא לצאת מנקודה ההנחה שהיוצרים עצמם מבינים את ההבדל בין המרחב הציבורי – רחוב הומה אדם, בו הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, לבין מסך הטלוויזיה או המחשב, שלרוב נמצא במרחב פרטי, שאמנם הפעילות בו היא בחירה של הבעלים, אך המוצר המוגמר מגיע בסופו של דבר ארוז באופן שמצמצם למינימום את הפגיעה שהפרובקטיביות שלו עשויה לעורר.
מלבד לניסוי הכלים של החדרת העירום גם לרחוב וגם לסלון, הקליפ הזה הוא בעיקר עבודה מצוינת ביצירת באזז, בתוך יממה מעלייתו, צפו בו יותר מ-300,000 גולשים. אז נכון, לא מדובר בתופעה במימדים סוזן בויליים, אך חשוב לזכור שעד אותו רגע Make The Girl Dance היו מוזיקאים כמעט אנונימיים, אבל כשהסינגל ינחת על המדפים, ומאוחר יותר גם האלבום, הקהל הפוטנציאלי כבר יהיה שם כדי לשלוף את המזומנים או כרטיס האשראי, כי בחורות (כמעט) ערומות לא שוכחים.
מת'יאו וקוזו מנצחים את המערכת. הם נאלצים אמנם להסתיר את העירום, אך על אותם פסים שחורים הם מדביקים את מילות השיר, גסות ופרובקטיביות לא פחות מהציצי שאנחנו מפספסים, כשלזה אפשר להוסיף גם את המבטים הפתייניים של הדוגמניות – כי את מה שהצנזורה לקחה, יחזירו כמה שרבובי שפתיים, גלגולי עיניים ומילים מלוכלכות.
הדרך הנכונה לשפוט את זה היא לצאת מנקודה ההנחה שהיוצרים עצמם מבינים את ההבדל בין המרחב הציבורי – רחוב הומה אדם, בו הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, לבין מסך הטלוויזיה או המחשב, שלרוב נמצא במרחב פרטי