נווה מדבר
אמנם נדב אזולאי יוצר וחי בבאר שבע, אבל המוזיקה שלו נשמעת כאילו יצאה היישר מאולפן הקלטות באוקספורד. עם אלבום בכורה שמזכיר באופן מובהק את רדיוהד, הוא מצליח להתבלט בתור אחד היוצרים המעניינים והמרעננים שצומחים כאן
אל בין צלילי האלטרנטיב הבריטי שממלאים את אלבום הבכורה של נדב אזולאי, מתגנב לעיתים סולם מזרחי. בניגוד לשמו, אלבום הבכורה של אזולאי – "בצד של הרעים" דווקא נע בין מקומות וכיוונים שונים: בין הלבנט לבין הקיץ הגשום של אירופה, בין רוק בריטי למבזקי חדשות מקומיים. אלבומו של אזולאי משקף במידה מסוימת דור שיוצר כאן, אך גדל על ברכי תרבות אנגלוסקסית המציעה אמצעי ביטוי ושפיות שקשה למצוא בין מבצע צבאי למשבר כלכלי. למרות ההשפעות הבריטיות לא מדובר באלבום המנותק מהמקום בו נוצר, כפי שאפשר לשמוע ב"מלחמה" – שיר שבו מושווה שבר במערכת יחסים למלחמה האזורית.
שילובים אלו לא יפתיעו את מי שנתקל בעשייתו של אזולאי. היוצר, הגיטריסט והמפיק המוזיקלי הצעיר הוא דמות בולטת בסצנת האינדי המתפתחת בבאר שבע. בגיל 23 הוא כבר שותף פעיל להקמת אולפן ההפקות הדרומי "קקטוס" המתמקד במוזיקת שוליים וגם לוקח חלק בלהקתו הנוכחית של שותפו לאולפן ההקלטות, דויד פרץ
.
שני צדדים נוספים שביניהם נע האלבום הם בגרות והתבגרות. תשמעו בו עצב תהומי, חובק כל, חסר ייחוס או סייג, שמריח כמו רוח נעורים. לצדו נמצאים טקסטים מאתגרים, אבחנות חדות ולחנים מרתקים. באלבום לא מעט שירים מוצלחים מאוד, הקליט ביניהם הוא המנון האכזבה החמוץ-מתוק "אוטובוס אחרון". משפט כמו: "הכי אני אוהב אותך, יש לך לב שפועם לשניים, העולם על סף דמעות", הם כאלו שהופכים את האלבום הזה לנפלא לפרקים.
השירים החזקים ביותר באלבום הם אלו שבהם מספק אזולאי תיאור מופשט של חייו, וביניהם "חלום" הסהרורי, "אחת ולתמיד" ו"אביב" היפהפה. בשירים אלו מוכיח אזולאי את כוחו ככותב שירים בעל נקודת מבט מקורית וכשרון תיאורי נדיר. אל תחמיצו גם את "הימים שאחרי" - בלדת פרידה מדברית וקורעת לב. לעומתם, שירים כמו "ספירלה", בהם צולל אזולאי לתחתית חבית הייסורים ומשחרר משפטים פטליסטים, הם פחות מעניינים, ומוסיפים לאלבום נימה בוסרית.
באופן לא מפתיע, מצטיין האלבום בהפקה מוזיקלית מעניינת, עדכנית ועשירה. חסרונה היחידי הוא ההשראה הישירה, אולי ישירה מדי, שהיא שואבת מרדיוהד שבין "The Bends" ל-"Amnesiac". רוח הלהקה הבריטית מרחפת על פני תהום ומורגשת כמעט בכל תו באלבום, תשמעו אותה בשימוש באפקטים האלקטרוניים, ובמעברים הכה רדיוהדיים בין אקורדים מאז'וריים למינוריים. תזהו אותה בפריטות הגיטרה ב"חלום" הנשמעות כמחווה ל-"Subterranean Homesick Alien" של רדיוהד, ב"סכינים" המעוטר בגיטרות אה-לה "The Bends" ובו תמצאו את צירוף המלים "זמן להוציא סכינים", אולי קריצה לשיר "Knives Out" מ-"Amnesiac". גם הגשתו הקולית של אזולאי מזכירה את זו של תום יורק באופן שקשה לטעות בו.
קשה לבחור אילן גבוה מרדיוהד להתלות עליו, ואזולאי עושה זאת בכשרון רב. אלא שהשפעתה הברורה ולא מעודנת של אותה להקה, היא מרכיב נוסף ההופך את "בצד של הרעים" לאלבום התבגרות. למרות שהוא לא חף מכאבי גדילה, "בצד של הרעים" הוא אלבום מסקרן ואיכותי, המספק הזדמנות להכיר את אחד מהיוצרים הצעירים הכי מעניינים שפועלים כאן, מאחורי הקלעים ולפניהם.
"בצד של הרעים" / נדב אזולאי (Hiss Records)