Pini Askal is Tipesh Meod

16:05 – נטישה המונית במשרד
נחילי אדם נוהרים בכיוון דלת הכניסה לבית מולדבסקי בואכה תחנת האוטובוס שמובילה לקניון איילון, מטר וחצי מאצטדיון רמת גן. אחת הנוהרות – שיערה השחור והמקורזל מריח אורנים, עיניה בוהקות אור של בין ערביים, שיניה לבנות באופן מחשיד למרות שהיא קטרית בכל הנוגע לעישונים, חולצתה הגיעה במשלוח מיוחד מהאייטיז.

"הלו, לאן את הולכת? רק הגעת... דייט?", אני שואל.
"יש לי כרטיסים לדפש", היא עונה.
"תמותי, מותק".
"מה?!".
"אמרתי: תבלי יפה, מותק".

לא סובל את דפש מוד. הצלילים שלהם נתקעו באותו פטפון כבר שלושים שנה. לדייב גהאן יש הליכה צולעת ומעונטזת של ברווז, כזו שלא היתה מביישת את ריצתו של מייקל ג'ונסון, אצן העבר בעל נעלי הזהב. והם נוראיים באופן כללי. הייתי מקנא גם אם אותה בחורה היתה נוסעת לחזות בסטיבן הוקינג כשהוא מנסה לשתות בלי קשית. לא אוהב להיות בשולי עניינים מרכזיים.

19:30 – שיחת טלפון מפתיעה
הפסטה החלה לבעבע כשלפתע הטלפון צלצל. מן העבר השני של הקו היה בחור צעיר שלא הצליח לנגב לבד את חלב האם מעל שפתיו כשאני כבר אכלתי מאותו מסטינג עם מרטין גור.

"אתה במופע?", הוא זורה מלח על הפצעים.
"לא, אני בבית. חולה מת", אני מציין ומוסיף קול מסכן.
"אני בכניסה למתחם".
"אני מאחל לכם אסון ערד, אמן".
"מה?!".
"אמרתי שאני מקווה שתפגוש את ניר ערד".
"את מי?!".

21:00 – הטירוף מתחיל. לא ברמת גן, בטוויטר
כל ההיסטריה וההיסטוריה, כל הדפש מוד והטיפש מאוד, כל המרטין גור ודייב גהאן והגוד איבנינג רמת גן, כל אלה לא יכלו להכין אותי לפחד והתיעוב שעמדתי לחוות ברגע שהתנתקתי סופית מהמחשבה שאולי הפסדתי משהו כשלא הלכתי למופע. אם הפקקים, המחיר המופרז, היומולדת של הסולן המבורווז, הברז שדפקו לנו בפעם הקודמת והצד הממש מחורבן של האייטיז גרמו לי לשמוח על הרגע שלא התפתיתי לכרטיסים שהמקורבים ניסו לסדר לי – משהו אחר היה צריך לדפוק לי את החיים.

21:10 – הופעת הטוויטר הראשונה של ישראל
ואז זה קרה. בלי לתכנן את זה, דפש היו שותפים פסיביים להופעת הטוויטר הראשונה בישראל. חוץ מלתקוע לי באוזניים את הסינתיסייזרים הבלתי נסבלים של דפש, ה-followers המרגיזים עשו הכל כדי להרוס לי את היכולת ליהנות מהשקט שבמגורים הרחוקים דציבלים רבים מרמת גהאן. זה אומנם לא קרה בזכות המוזיקה המתקדמת שלהם – הרי היא בפיגור משמעותי – אבל בזכות הטוויטר, דפש סופסוף הצליחו לצאת מהאייטיז.

>>> מצעד הטוויטרים והסטטוסים שביאסו את הערב
"ממש עכשיו ההופעה מגיעה לשיאה. אנג'וי דה סיילנס. הקהל מחושמל" (ש', sms).
"עדכון טרי מדפש: הקהל שר הרגע יומולדת שמח לדייב גהאן (בן 47)" (נענע10, טוויטר).
"וסוף סוף טרחו לומר תודה לקהל" (עכבר העיר, טוויטר).
"מי שלא בדפש מוד שיגיד אני!" (אסי עזר, פייסבוק).
"מקורותיי באצטדיון מדווחים: 'אנחנו ברגשות מעורבים. לא בטוח שנרשמו שיאים כמו שדמיינו אבל נסכם אחרי ההדרן'" (רון גרנות, פייסבוק).
"כרגיל, ההתרגשות היתה גדולה יותר מכל מה שאפשר היה לצפות, כי אין גבול לשילוב בין הכישרון של היחיד והתשוקה של ההמון. תודה לדייב ולמרטין, תודה לכל אחד ואחד שישב או עמד בקהל, תודה למי שהמציא את הרגשות. היה ערב יפה" (אבנר שביט, פייסבוק).

>>> ולסיום, יש טוויט אחד בסדום
"העיר ריקה לגמרי, מצאתי חנייה בתוך חצי דקה. הלוואי שדפש מוד יופיעו כאן בכל ערב" (דב אלפון, טוויטר)

חובה למעריצי דפש מוד: סיקור מלא ומיוחד של ההופעה בישראל

>>> אז איך היה בדפש מוד?
>>> דייב גהאן אולי מדהים, אבל שולי דיכנו לא קיבלה ממנו מספיק
>>> עבור נמרוד צוק, שיא ההופעה היה לנסוע חזרה הביתה
>>> עשר ההופעות הגדולות ביותר שהתקיימו בישראל