תסמונת קורט
15 שנים מלאו למותו של קורט קוביין, מי ששנא את כל העולם, אך בעיקר את עצמו. אלכס פולונסקי נזכר בו ובאלבום ששינה את שנות התשעים והעניק לנו רוח נעורים אחרת
היום, 15 שנים לאחור, הרוק מת פעם נוספת. אייקונים כמו באדי הולי, אלביס פרסלי, ג'ניס ג'ופלין וג'ימי הנדריקס הלכו לעולמם והשאירו אחריהם צלילים של זיכרון. הפעם היה זה קורט קוביין, הפנים והקול מאחורי להקת נירוונה, שהיתה אחד הגורמים שהניעו את הגראנג' לפופולריות שצבר ומיצבה אותו כז'אנר מיינסטרימי בארצות הברית של שנות התשעים.
גופתו של קורט קוביין נמצאה בדירתו ב-8 באפריל לאחר שהתאבד מיריית אקדח בראשו מספר ימים לאחר שברח ממכון לגמילה מסמים בלוס אנג'לס. על פי ההערכות, גופתו היתה מוטלת חסרת רוח חיים כשלושה ימים ונמצאה על ידי חשמלאי שהגיע לדירה בכדי להתקין בה אזעקה, זאת במקביל לכך שאשתו, קורטני לאב, שכרה עוד קודם לכן חוקר פרטי שינסה לאתר את בעלה. לצד גופתו של קוביין נמצא מכתב ההתאבדות שלו, בו השורה הבולטת "עדיף להישרף מאשר להתפוגג", שורה הלקוחה מהשיר “Out of the Blue” של ניל יאנג, שבאופן מסוים אף הגשימה את עצמה שמספר ימים לאחר מכן נשרף גופתו נשרפה בטקס מיוחד, אם כי נכון יהיה לומר שמבחינה נפשית ורגשית, קוביין נשרף עוד כשהיה בחיים, ושריפת גופתו היוותה מעשה סימבולי בלבד בכדי לסגור את המעגל.
למרות שהיה האלבום השני מתוך שלושה שהוציאה נירוונה, האלבום Nevermind משנת 1991, הפך למזכרת המשמעותית ביותר שהותיר אחריו קוביין – נהמות ויבבות של כאב, מיאוס, בדידות, חוסר בטחון וביטול עצמי שהשפיעו על אלפים ואולי אף מיליונים שכאבו יחד עם קוביין כאילו היה זה הכאב שלהם. מלבד ערכו האמנותי והסנטימנטלי, האלבום זכה גם להצלחה מסחררת מבחינה מסחרית והיה זה שפרץ עבור הלהקה את הגבולות שהובילו אותה ללב המיינסטרים, בייחוד בשל הסינגל “Smells Like Teen Spirit”- הוא מכר מעל 10 מיליון עותקים, נחשב בקרב רבים לאחד האלבומים הטובים בכל הזמנים, כשאחת הסיבות לכך היא העובדה שהיווה מעין נבואת זעם שהתממשה עבור מי שכתב אותו, כשכל האזנה נוספת לו היא קורט מלח על הפצעים שמעולם לא הגלידו עבור הבודדים שנשארו לבדם והדחויים שלא מצאו מקומם.
האזנה מלאה לאלבום Nevermind (יש להשתמש בחצים לצורך ניווט בין השירים)