אין קץ לילדות
"הרחק הרחק בארץ כוש", בהשתתפות רונה קינן, ישראל גוריון ועידו מוסרי, מספק אלטרנטיבה להורים שלא רוצים שילדיהם יגדלו על ברכי הכבשה שושנה
הורים צעירים רבים נתקלים ברגע שבו הם שואלים את עצמם: האם רינת גבאי, הכבשה שושנה וכוכבי ערוצי הילדים הם המורשת התרבותית שאני רוצה להנחיל לילדי? ברוב המקרים, התשובה שלילית, אך אלטרנטיבה אין. שלא כמו בשנות הששים והשבעים, אז שוחררו אלבומי מופת לילדים כמו "הכבש השישה עשר" ו"זרעים של מסטיק", היום נאלצים הורים שוחרי תרבות להסתפק בתקליטורי בייבי מוצרט ובאך, אך אלו פונים לתינוקות ולפעוטות צעירים בלבד ואינם מעבירים אמירה או אווירה ישראלית.
את הריק הזה שואף למלא "הרחק הרחק בארץ כוש", אלבום (כן, אלבום ולא די.וי.די) לילדים המתייחס לאנשים קטנים, הפלא ופלא, כאל יצורים אינטליגנטיים, בעלי דמיון מפותח ורעב אינטלקטואלי. האלבום אמנם לא משתווה ל"כבש השישה עשר", אך הוא בהחלט קורץ לעברו ומביא ניחוח דומה ואיכויות משלו. התקליט החדש עשוי לספק נחמה להורים חובבי מוסיקה שחרדים מהרגע שבו ילדם ידרוש לבקר בפסטיגל. זה אלבום שילמד את ילדכם שאפשר להאזין למוסיקה מאתגרת גם מבלי שיתלוו אליה תמונות מרצדות, תוכן שיווקי או דימויי גוף מעוותים. מי שמחפשים לפתח בילדם שמיעה מוסיקלית, דמיון ומחשבה הומוריסטית, עשויים להתענג על האלבום הזה.
האם "הרחק הרחק בארץ כוש" עונה על האתגר הגדול מכולם ומצליח לפנות גם לגדולים? התשובה, על פי רוב, חיובית. את האלבום יצרו בשיתוף פעולה אב ובנו: הסופר והמשורר אהוד אבישי כתב את הטקסטים. בנו, יונתן אבישי ,מוזיקאי בעל מוניטין עולמי וחבר בלהקת Third World Love הלחין, עיבד והפיק מוזיקלית. השניים הצליחו ליצור פסיפס יפהפה של שירי ילדים שהם גם משלים קטנים על החיים. הטקסטים מלאיי הומור, צבע, אווירה ושורות מחץ מענגות. לחני השירים מורכבים ומעניינים ועיבודיהם עשירים. האלבום משלב בצורה אלגנטית ומרתקת בין מגוון סגנונות: ג'אז, מוסיקה חסידית ("הרחק הרחק בארץ כוש", "דום דום"), רוק מתקדם ("בוקר טוב") מוסיקה אפריקאית ומקצבים דרום אמריקאים ("תזמורת פח זבל").
לאלבום תורמת הגשתם האיכותית של מבצעים משובחים: רונה קינן מוסיפה את הקסם האישי ואת הכנות המיוחדים לה. ישראל גוריון מביא איכויות של שנסונר מנוסה ויגרום לכם להתרפק על זיכרונות מימי “שלוש ארבע חמש וחצי”. מפתיע לטובה עידו מוסרי, ששירתו תיאטרלית במידה ומלאת הומור.מעט מהשירים נסחפים להתיילדות מיותרת. כזו היא שירתה של מיכל אופנהיים-לנדאו שב"דום דום" משתמשת במניירות מוגזמות היוצרות תחושה מאולצת משהו. ב"יוסי קצת אחר", לעומת זאת, מציגה אופנהיים-לנדאו הגשה קולית ישירה ומרהיבה ביופיה. זוהי אחת מהרצופות הטובות באלבום. היא מלנכולית, מלאת קסם וצובטת את הלב.
מוצלחים לא פחות הם: "קו ועוד קו" ו"המדרגות", אותם מגישה רונה קינן בחן שקשה לעמוד בפניו ו"המרצפות" - רצועה מגוונת המעבירה מסר חברתי באמצעות דימוי משעשע. "אצלנו בשכונה" הוא שיר עשיר בעל ניחוח יוני רכטרי. "תזמורת פח זבל" משלבת באופן מענג בין מקצבים דרום אמריקאים לבין ג'אז ו"טיילת בירושלים" מזכיר בהגשתו ובהומור שבו את "הסיפור על האיש הירוק" מהכבש ההוא.
הבעיה העיקרית באלבום היא ששיריו פונים לטווח גילאים לא אחיד. חלק מהרצועות מספרות על שעות היום או על חיות ויתאימו לפעוטות עד גיל ארבע לכל היותר ("בוקר טוב", "הרחק הרחק בארץ כוש", "דום דום", "ליאור הקטנה"). רצועות אחרות מכילות הומור מפותח יותר ומושגים מהשכונה ומבית הספר ויכולות לעניין ילדים בני חמש עד שבע ("המורה יוכבד", "יוסי קצת אחר", "אצלנו בשכונה"). יתכן שילדים בגילאים שונים לא יצליחו להתרכז באלבום כולו. הורים צעירים או מבוגרים צעירים ברוחם, לעומת זאת, עשויים ליהנות מהאזנה רציפה ומהאיכויות המרעננות שבאלבום הילדים המיוחד הזה.