בעטיפת ממתק
תשכחו מטיפקס, כנסיית השכל ושאר יוצאי שדרות. "אהיב בעליל" של תומר אלבז ו"הסוכריות" שלו הוא הדבר הכי טוב שיצא מהעיירה הדרומית בתקופה האחרונה. סנונית ליס מלקקת בעונג
המוסיקה של הסוכריות היא חושנית, מלאת ריחות וטעמים, כזו שאפשר לנעוץ בה שיניים. אם תעצמו את עיניכם תוכלו לראות את שדרות של שנות השמונים בה גדל הסולן תומר אלבז: עיירה צחיחה ועניה אך מלאת ריחות בישולים וחום אנושי. אלבום הבכורה של הסוכריות – "אהיב בעליל", נע על קו שדרות-תל אביב, בעזרת שילוב עשיר של רוק ומוסיקה ים תיכונית, בין שירי געגועים לשירי אהבה בוגרים. בהאזנה ראשונה בולט מאוד לאוזן הדמיון שבין צליל הסוכריות לזה של "כנסיית השכל" – שגם חבריה גדלו בשדרות. האזנה מעמיקה ל"הסוכריות" מגלה צלילים ארציים, בועטים ובוגרים, אולי אף יותר מאלה של הכנסיה.
הסוכריות הוקמה לפני ארבע שנים בידי אלבז, שגם כתב והלחין את שירי האלבום. אל אלבז, איש הייטק ומפיק עם רקע מעניין בעולם המוסיקה, הכולל עבודה עם איתי פרל והלחנה לתכניות טלוויזיה. אל אלבז הצטרפו: איתי שקד, אילן שערי, טל גובהרי ואלון לדר. המנהל האמנותי יעקב גלעד, מי שידוע כשותפו הנצחי של יהודה פוליקר ושעבד עם אלבז בחברת WAVES, לקח את ההרכב תחת חסותו.
"אהיב בעליל" נפתח ב"שיר געגוע" - רצועה נוסתלגית ומענגת בה, בדימוי יפהפה, מושווית שדרות של שנות השמונים לילדה יחפה בצמות. הכאב העדין הופך לבעיטה ב"עכשיו שמח" – רצועת מחאה משובחת המספרת על אב מובטל שדלתו נשארת פתוחה בפני אורחים שמשכיחים ממנו את צרותיו. חברי הסוכריות לא מסתירים את מקורות ההשראה שלהם: הם מחדשים את "איש וכינור" של להקת שפתיים ומארחים בו את הזמר המקורי חיים אוליאל. השילוב הזה יוצר ביצוע מהנה, אף אם לא מאוד שונה מהמקור. קל למצוא קשר בין שירי האלבום לבין חומריו של קובי אוז – יליד שדרות נוסף שעבד עם חיים אוליאל. הסוכריות, כמו עוז, מספרים על התחנה המרכזית ועל פערים חברתיים.
חומר מקומי
"יום שישי בערב", אחד מהשירים הטובים באלבום, קורץ ל"תגידי שטוב" של כנסיית השכל כשהוא נפתח במלים: "יום שישי בערב והיא יוצאת אל הבלקון" (לעומת "יום שבת גשום ואת במרפסת" של הכנסיה). בהמשכו הוא מזכיר מאוד את "פלורנטין" של אהוד בנאי כשהוא מתאר אשה בודדה המעבירה את ימיה בגעגועים. שירי הרוק באלבום העוסקים בהווה טובים פחות מהשירים הצורבים על שדרות. למשל, "בוקר", שיר תמים ויפה, אך פחות מגובש ומעניין מהשאר. "רעש" האורבני הוא איכותי, אך מפוזר מדי: הוא נפתח בנגיעות מוסיקה אירית, ממשיך ברוק רך אליו מצטרפים דרבוקות, גיטרות וכלי קשת ים תיכוניים. גם ל"פרח" עיבוד מגוון ומתפזר מדי. שילוב הסגנונות הרבים אמנם מעניק לסוכריות צבע מיוחד, אך גם פוגע באחידות האלבום.
עם טקסטים צבעוניים ורהוטים המקימים לחיים סיפורים אישיים; לחנים קליטים ומעניינים המגובים בהפקה מוסיקלית ועיבודים (מייק פרדיס) אינטיליגנטיים, "אהיב בעליל" הוא אלבום עשיר, מהנה ומעורר סקרנות ואת הסוכריות כדאי מאוד להכיר. מסקרן יהיה לשמוע כיצד תתגבש האמירה המוסיקלית שלהם בהמשך דרכם.