שערי שמיים
ארז הלוי חוזר עם אלבום שלישי. סנונית ליס חושבת שמדובר באלבום מרגש, בוגר ועדכני
יוצרים ישראלים מעטים הצליחו להופיע בשוק המוסיקה הישראלי לאחר שנים של נבצרות, ולהביא יצירה עדכנית שעוררה סביבם הד מחודש. במשימה לא פשוטה זו עומד בהצלחה מעוררת הערכה ארז הלוי, שהוציא באחרונה את אלבומו השלישי "השער נפתח". הלוי מנער מעליו אבק שכחה של כ-25 שנים ומפציע באלבום בשל ויפהפה. אם השם ארז הלוי נשמע לכם מוכר, זה כנראה בזכות אלבום הבכורה שלו – "הלילה". האלבום ההוא, שיצא ב-1983 נכתב והולחן על ידי הלוי והופק על ידי מתי כספי שגם עיבד אותו וניגן בו את כל הכלים. "הלילה" הפך את הלוי לכוכב עולה בשמי המוסיקה הישראלית. שירים מתוכו כמו "הדייגים" ו"הלילה" היו ללהיטים.
למרות ההבטחה, באופן כמעט מסתורי, הצלחתו של הלוי התמסמסה והוא פחות או יותר נעלם מעין התקשורת. בשנות ה-90 הוא שר בלהקת ליווי ובשנת 1994 הוציא אלבום שני, שעיבודיו היו מורכבים יותר והוא לא זכה לחשיפה רבה. תקליט שדרים שהוציא בסוף שנות ה-90 לא עורר תשומת לב רבה ואלבום שלישי שתכנן להוציא נגנז. מאז "הלילה", סיפר הלוי, הוא חיפש מוסיקאי שיכנס לנעליו הגדולות של מתי כספי – אתגר עצום ללא ספק. לנעלים אלו החליק שגיא זסוצקי - שהקליט, הפיק ועיבד את "השער נפתח". כמו כספי, גם זסוצקי ניגן בכל הכלים, וליווה שירים שכתב והלחין הלוי. האזנה לאלבום מוכיחה שהציפיה השתלמה.
לאלבומו החדש מביא הלוי את אותו הכשרון שנשמע ב"הלילה", אך גם ערך מוסף. זה אלבום מלא בינה, שנרכשה, כך נדמה, בעזרת נסיון, חוויות וכאב שצבר הלוי במהלך השנים. הגשתו הקולית של הלוי בוגרת, מלאת אופי ואמירה. הוא מביא עמו איכויות המזכירות יוצרים כמו מתי כספי, יוני רכטר ואהוד בנאי, ולפרקים מזכיר בקולו ובשירתו את אלון אולארצ'יק.
"השער נפתח" חוזר למחוזות הג'אז והבלוז של "הלילה", אך הוא בועט פחות, נינוח ומלנכולי ממנו. לחניו של הלוי מרגשים והטקסטים שלו רהוטים ולירים. אלו שירי אווירה מלאים בגעגועים ובנוסטלגיה המספרים על אהבה, על פרידה ועל התמודדויות עם התבגרות ועם החיים בישראל. הטקסטים של הלוי חילונים, אך קורצים אל הדת בשפתם, במשקלם ובביטויים הצרופים בהם, כפי שאפשר לשמוע ב"מה נשתנה" היפהפה. עיבודיו של זסוצקי קולעים ומלאי נפח והפקתו המוסיקלית מצליחה לקרוץ למקורותיו המוסיקלים של הלוי, אך נשארת עדכנית. הכימיה בין השנים נשמעת בכל תו באלבום.
די להאזין לשיר הפתיחה הנושא את שם הדיסק, כדי שהלב יפתח אליו. זה שיר מרגש, אופטימי ופסימי בו זמנית, המספר על מעגליות החיים ועל התמודדות עם המצב הבטחוני. דרבוקות המופיעות לקראת סופו מוסיפות לו צבע ים תיכוני מתבקש. "ארגמן" היא רצועה קסומה וצבעונית, המתארת טיול הזוי ומלא חמלה עם אהבה שחלפה. "עוד יקרה לנו נס" ו"ביקור חטוף" הם גרוביים, מלנכונים אך מלאי הומור וחוזרים אל הבלוז שאפיין את הלוי בתחילת דרכו. קשה לאתר רגעים מוצלחים פחות באלבום, כל רצועה מביאה ייחוד וקסם משלה. שימו לב למשל ל"תחנות אהבתה" בעל מקצב הבוסה נובה ול"עורב על גדר" העצוב המספר געגועים לאשה שעזבה את הבית.
לוכדת את האוזן הרצועה "טלי", שכתב הלוי לזכרה של טלי חטואל שנהרגה עם ארבע בנותיה בפיגוע ירי במאי 2004. זהו שיר יפהפה שלחנו מזכיר את "שירי ארץ ישראל ישאל הישנה והטובה", אך מלותיו רחוקות מלהביע את האופטימיות והתקווה שהיו באותם שירים. החן שמביא הלוי מעורר צער על השנים שחלפו עד שהשער היצירתי שלו נפתח. טוב שהצליח לתעל את השנים שחלפו לכדי יצירה מיוחדת כמו זו.