קיץ איסלנדי

סיגר רוס במצב רוח טוב ואפשר להרגיש את זה מהרגע הראשון בו רואים את עטיפת האלבום החמישי שלהם. שלושה גברים ובחורה רצים חשופי עכוז, חוצים כביש, בדרך להרים ירוקים. השמיים כחולים, השמש מייתרת את נחיצותם של בגדים. עוד רגע יחצו את הכביש ויתפלשו עירומים בדשא. ברקע אפשר לשמוע גיטרות אקוסטיות מהירות, קול גבוה ואופטימי וקולות רקע שעושים הרמוניות בסגנון ה-Flaming Lips. אבל זו כבר לא העטיפה, זה השיר הראשון באלבום הכי קומוניקטיבי ואופטימי של הלהקה המוכשרת מאיסלנד.

אולי זה קשור למפיק החדש שלהם – Flood – שעבד עם ניין אינץ' ניילז, ואולי זו העובדה שבאלבום הזה סיגר רוס החליטו להקליט בנוסף לאיסלנד הסגרירית גם בניו יורק ולונדון הקוליות ובהוואנה השמשית. אבל התוצאה היא שסיגר רוס נשמעים כאן הרבה יותר משוחררים מאשר בכל אלבום קודם שלהם. עד כדי כך שחלק מהשירים בו משרים אווירה פופית פשוטה ולא מתיימרת.

יש באלבום משהו מרענן, אופטימי, שמח וחם. "inní mér syngur vitleysingur" שמתורגם מאיסלנדית ל"בתוכי שר אדם משוגע" הוא השיר המוצלח ביותר. המנון לקיץ המשלב גיטרות אקוסטיות, כלי נשיפה ותופי מלחמה המתגבשים לשיר אופטימי שהולך ומתפרץ כמו הר געש. אם מחברים לזה את העובדה שהאלבום הזה כולל את שירם הראשון באנגלית – זה נשמע כאילו סיגר רוס דוהרים לעבר מצעדי הלהיטים. אבל הם לא.

המשך האלבום חוזר למצב הרוח הנוגה שמאפיין את סיגר רוס, כפי שהכרנו אותם עד לאלבום הזה. Festival היא יצירה שמתחילה בשקט ומתפרצת כמו וולקנו איסלנדי. התהליך לוקח יותר מ-9 דקות ומחסל את החששות שסיגר רוס המירו את היצירות המורכבות בשירי קיץ קלילים אך באותו זמן מדגיש שאילו כל האלבום היה נשמע כך, היה בזה משהו משעמם. מזל שהגיע הקיץ.

Með suð í eyrum við spilum endalaust – Sigur Ros