טעמים של התבגרות

בואו נודה בזה: קיים סיכוי קלוש ומזערי שאלאניס מוריסט תצליח לשחזר את ההצלחה המסחררת של האלבום שעשה אותה, Jagged Little Pill מ-1995 ולהוציא תחת ידיה יצירה שתשתווה אליו. למען האמת, לא בטוח שכדאי לה שכן אוהדיה ומעריציה עוד עלולים להתמרמר ולומר שהיא דורכת במקום בניסיון פתטי להיות אותה בחורה בת עשרים פלוס כועסת, אכולת תסכולים ועשירה במונולוגים ווגינאליים.

באמצע שנות ה-30 לחייה, מוריסט נותרת אחת מהכותבות המוכשרות והייחודיות ביותר שיש לעולם המוסיקה העכשווית להציע. כוהנת מערכות היחסים ממשיכה להלחין בחסד טקסטים מורכבים, נוטפי אינטליגנציה ומודעות עצמית. אז נכון, ב-2004 זה התפקשש לה בדמות אלבום דלוח, משעמם ובינוני מינוס בשם “So-Called Chaos", אך כמו שמשון הגיבור, אלאניס הצמיחה את שיערה מחדש (תרתי משמע, במקרה שלה) והושב לה הכוח לעשות מוסיקה טובה.

הרקע לכתיבת האלבום החדש הייתה פרידה כואבת מבן זוגה, השחקן ריאן ריינולדס לאחר מערכת יחסים רבת שנים שכללה גם אירוסים. אם זה לא מספיק, ריינולדס מיהר למצוא לעצמו תחליף, בדמותה של סקרלט ג'והנסון ולשים גם לה טבעת אירוסין על האצבע. כנראה שאין זו קלישאה שהמוזה נוחתת בזמנים הקשים ביותר.

Flavors Of Entanglement, אלבומה החדש, מציג בפנינו אלאניס שונה, בוגרת, מפוכחת מאי פעם ובעיקר הרפתקנית. כל זאת בחסות גיא סיסוורת', חבר הרכב האינדי-פופ לשעבר, Frou Frou. בעזרתו, מוריסט מתחברת שוב לצד המחתרתי והבועט שבה, אך הפעם עושה זאת מכיוון האלטרנטיב פופ האלקטרוני. סימפולים, אלמנטים של אלקטרו, דאנס ולופים משעשעים רק מחמיאים לאלאניס ומשתלבים היטב עם צורת ההגשה שלה, שעשויה, לעיתים, לעלות על העצבים.

האלבום נפתח עם “Citizen Of The Planet”, הקוסמופוליטי והסמי מלחמתי הודות לריף המטאל (כן, כן, מטאל) שמפציע בפזמון. פתיחה מרשימה, כמעט מלוכלכת, המעניקה הבטחה לנוף מוסיקלי שבהחלט יוצר עניין להמשך ההאזנה. בהמשך מגיע הסינגל הראשון מתוך האלבום “Underneath”, שהבחירה בו לסנונית הראשונה מן האלבום מעט מכעיסה. יתכן וזוהי בחירה נכונה ומובנת מבחינה מסחרית, אך מבחינה אמנותית, מנסה השיר לשחזר את ימי הפופ-רוק המתבכיינים של מוריסט ומתחיל להימאס לאחר מספר האזנות.

ההמשך מביא עימו רק בשורות טובות והאלבום הולך ומשתפר פלאים כמעט עד סופו כשב-"Versions Of Violence" האפל אפשר לשמוע את אלאניס נוגעת בטריטוריות אישיות ומכאיבות. מהבחינה הזו, היא מתכתבת עם האלבום Supposed Former Infatuation Junkie מ-1998 שזיכה אותה בתו תקן איכותי, לאחר טיול ארוך בהודו.

“Not As We” הוא ההבטחה הגדולה של האלבום, בו אלאניס נפרדת סופית מאהוב לשעבר ועושה זאת באמצעות פרספקטיבה ייחודית שנחה על מלודיה הרמונית ומלנכולית. האזנה לשיר תוך הפנמה של הטקסט החד פעמי ביופיו, תשבור לכולכם את הלב - גם למלעיזים ששירים על פרידות נחשבים בעיניהם כמוקצים מחמת המיאוס.

לסיום, חייבים להודות בעובדה נוספת: נדיר למצוא בימינו אלבומים חדשים בהם יש יותר משני קטעים מוצלחים באמת. מהבחינה הזו, אלאניס עושה חיל עם יצירתה החדשה. מדובר באלבום עם מעט קטעים חלשים, קליט ומלודי מאוד ועם זאת לא מוותר על האינטנסיביות שכה מאפיינת את מוריסט. ספק אם היא תרכוש לעצמה מעריצים חדשים עם אלבום זה, אך את הקיימים היא תספק ותשמר.