סינגל נולד

הראל מויאל// כבר לא (4:01)

הראל מויאל הוא אחד האמנים הכי ראויים בפופ המסחרי בישראל. זה לא יעזור, הוא פיצח את השיטה. מצד אחד הוא מתראיין ומצטלם כאחד שעוד תשמעו ממנו בהמשך הדרך, עם פאסון קשוח ועמוק וכותרות בסגנון "הולך עם האמת שלי עד הסוף" בכל מקום. מהצד השני, הפרקטי יותר, הוא פשוט יודע לכתוב להיטים, והוא הוא אחד הפזמונאים הקולעים של התקופה האחרונה.

בין אם הוא שר שירי כמיהה כמו "את באה אליי" שכבר יצא, או מגיש את "כבר לא" שכבר הפך להיות המנון ההופעות שלו, הראל מויאל מכיר את כללי המשחק, מודע לפופולריות העצומה שלו, ועם מעט מתקתקות הוא יכול לכבוש כל מצעד וכל פסגה. "כבר לא" הוא שיר מתוק וקטן, תפור על פי המידות הנכונות. פסנתר בפתיח, בס ותופים מתכוננים להיכנס בבית השני ומשחק חוזר עם תמת המפתח "כבר לא" שלא עוזב את הפזמון החוזר: "כבר לא פוחד, מהגשמים, כבר לא נרטב, מהפחדים". תצחקו, אבל אהוד מנור ז"ל היה גאה בו.

מילים ולחן: הראל מויאל.

שירי מימון// תאהבי קצת את עצמך (3:20)

שירי מימון משחררת סינגל שלישי מאלבומה החדש "רגע לפני ש..." (הליקון) ומתכוננת לפרימיירה שלה ב-15 במאי במועדון התיאטרון ביפו. בעוד שהראל מויאל פיצח את רזי הפופ המסחרי, שירי מימון אמנם פחות נתברכה ביכולת הבעה בכתב (ע"ע "כשהלכת"), אבל גם היא, כמו אמנים רבים, יודעת לבחור את השירים הנכונים.

יש בשיר הזה כל מה שתרצו, או יותר נכון - כל מה שאת מחפשת (כן, את! היית מאמינה שכתבו עלייך שיר?): סקירת חיים קצרה וממצה ("אין לך טעם לבכות, על שנים ארוכות"), התמודדות עם המציאות הקרה ("איש לא זוכר, את אותה מועקה, שאת שוב מדחיקה"), קורטוב של תקווה ("איך בסוף האמת, יש תמיד מחילה"), ולסיום - קריאה פמינסטית נרגשת ("תאהבי קצת את עצמך"). ממש "המדריך למשתמש - הגרסה הנשית".

זה כבר נהיה פתטי, כשמנסים להלביש את עולם הפופ שנמצא מחוץ לגבולות המדינה לתוך השוק המקומי שלה, במקום ללכת על משהו פחות יומרני, ואותנט הרבה יותר . על מה אתם שרים, אמני ישראל? על מה אתם כותבים, יוצריה?

מילים ולחן: ענת שוורץ

גיא ושי אביזרוב// זה ירדוף אותי (3:31)

זוכרים את ישראל בתקופת טרום נינט? רגע לפני הגמר הגדול בניצנים והשתלטות הפוני ושות' על התרבות? באותם ימים מעוררי געגוע, ימי העונה הראשונה של "כוכב נולד", התמודדו צצד התאומים גיא שי אביזרוב, שרצה הגורל ונתן להם להגיע רק עד לקו חצי הגמר.

כדברי הקומוניקט המסכם, השניים לא ניצלו את "רגע הזהב" שלהם, והמתינו - כיאה לכל אמן שבדרך - לגבש את האמת שלהם. והתוצאה? "זה ירדוף אותי", סינגל הביכורים מאלבום הבכורה שלהם, עליו עבדו יחד עם המוסיקאי (המצוין, אגב) רונן הלל. ואיך האמת? תגידו אתם, אבל תרשו לי לתת לכם את הספתח של הבית הראשון: "לפעמים קשה לי לחשוב, לפעמים קשה לאהוב מחדש, כשהזמן לא עובר, והחדר קודר". תודו שזה חודר, אלוהים - תחשבו שהם היו מחכים חמש שנים נוספות. לאיזה טקסט היינו מצפים?

לסיכום, לפחות על פי הסינגל הזה ורוח היצירה של פליטי טמירה ירדני לדורותיה, גיא ושי אביזרוב לא מביאים איתם שום דבר חדש ופשוט מנסים להשתלב במה שכבר הוכיח את עצמו. אם הם נתקעים, הם מוזמנים לקחת שיעורים פרטיים מהראל מויאל. גם הוא יודע לכתוב ככה.

מילים ולחן: גיא ושי אביזרוב

דודו טסה//אמי אמי (3:36)

במסגרת פרויקט "עבודה עברית" שכבר זכה לפרסומת מושקעת עם אריק איינשטיין של אז, וביצועים רבים (חלקם יפים יותר וחלקם שנויים במחלוקת) כמו "במקום הכי נמוך בתל אביב" של דנה אינטרנשיונל או "ציפור מדבר" בביצועה של יהודית רביץ, אתם חייבים לשמוע את הביצוע של דודו טסה לשיר "אמי אמי" של אהובה עוזרי, שלא יצא כסינגל רשמי אבל הגיע אלינו.

טסה מחדש את השיר הנוגע הזה, של אחת היוצרות הגדולות בזמר הים תיכוני. "אמי אמי" שייך לז'אנר של שירי אהבה לאמא שכבר לא כותבים היום. היום מסתפקים במילים "אמא" ו"צבא" ויודעים שיש מי שישמע. שאפו כפול לטסה על הבחירה ועל הביצוע.

מילים ולחן: אהובה עוזרי

גלית עסיס// מתנתקת (4:17)

השחקנית והזמרת גלית עסיס משחררת סינגל נוסף מאלבום הבכורה שלה שבדרך. בניגוד לסינגלים הקודמים ("עדה" אם ארקדי דוכין, לדוגמה), עסיס משכנעת הפעם הרבה יותר. אמנם השיר סובל מתהיות אישיות המתחילות ב"איך" א-לה מוש בן ארי: "איך לפעמים אני מתנתקת, לוקחת זמן יוצאת מהחיים בשקט", אבל הסך הכללי לא מתיימר ומגיש שיר קטן ממקום אישי ורגיש.

עסיס אמנם לא ניחנה ביכולות ווקאליות מזהירות במיוחד, אבל ההגשה שלה משדרת אמינות. הימור קטן שלי: אם הייתה מבצעת את השיר החדש של שירי מימון, היא עוד הייתה יכולה להציל אותו.

מילים ולחן: גלית עסיס