עבודה עברית

לקרן אן שמור מדף של כבוד בארון הדיסקים שלי. היא לא נמצאת שם לבד. היא חולקת אותו עם הופ סנדובל (מזי סטאר), קתרין וויליאמס, ג'וני מיטשל ובת גיבנס (בלי פורטיסהד). זה אחד המקומות הכי פרקטיים בארון הדיסקים שלי - זה שלא מחולק לפי שמות הזמרים או ארץ המוצא. הן מקוטלגות באזור הדיסקים למשימות מיוחדות. אני בדרך כלל מגיע למדף הזה מאוד מאוד בלילה - שיר אחרי שיר הן מצליחות לרגש ולהרגיע. הטובות שבהן עושות זאת בלי להשמע קלישאה של עצמן או של המדף שעליו הן מונחות. מבעד למערכת הביתית לכל הזמרות האלה יש קול מושלם. כל כך מושלם שיש פיתוי מסוים לא לרצות לבדוק איך הוא נשמע באמת. הסיכוי להתאכזב גבוה, אבל הפיתוי להתקרב קצת יותר לריגוש שהוא מצליח לייצר גובר על החשש.

קרן אן נשמעה אתמול בבארבי בדיוק כמו שזכרתי. זה לא היה נראה שזה דורש ממנה או מהסאונדמן מאמץ כלשהו. היא פשוט עלתה לבמה עם גיטרה חשמלית מרשימה מלווה בבסיסט ומתופף, ושיחזרה את הקסם מכל אלבומיה. זה התחיל ב-In Your back, שיר אחד מתוך רבים שהיא ביצעה מהאלבום האחרון והמצוין שלה. זה אלבום שמבוסס בעיקר על הפקה עדינה, כל כך עדינה שבהאזנה לאלבום קשה להבין איך אפשר לתרגם אותו להופעה. אבל אן לא ממש מתיימרת. הביצועים מוגשים בצורה הכי פשוטה וישירה. גיטרה, בס, תופים ומעל לכל הקול. באווירה הלא מתוחכמת של הבארבי זה עובד מצוין.

ההתחלה היתה שקטה אבל בשיר השלישי - The Sailor & Window - האווירה משתחררת. אן מקפצת על הבמה, הקהל יכול להתחיל להרגיש חופשי להניע את הגוף בזמן שאן ניגשת לעשות פוזות למתופף ולגיטריסט המוכשר שעומד לצידה. בסוף השיר היא שותה משהו ואומרת "לחיים".

דו קרב אקוסטי

אן אולי חשבה שהיא מגיעה אתמול לעוד הופעה בסיבוב הנוכחי שלה, אבל למעשה היא מצאה את עצמה בדו קרב אקוסטי עם הופעה רועשת שנערכה במועדון צמוד לבארבי. הרעש של המתחרים חדר את הקירות הדקיקים ומילא את החלל בבסים לא רצוניים. לפני ההופעה, הייתי מתקשה להאמין שאן היא מסוג הזמרות שיצליחו לשלוף מהארסנל שלהן מספיק ביצועים שיוכלו להתחרות בלהקה ישראלית חדורת מוטיווציה ודיסטורשן, אבל אן נתנה פייט.

לכל אורך ההופעה היא נעה בין השירים השקטים, העדינים שהפכו אותה לזמרת מושלמת לערבים רומנטים או לסופי שבוע של הרדיו, ובין השירים היותר עוצמתיים שהשתיקו את המתחרים. למזלנו, הדו קרב הזה מתרחש מיד אחרי האלבום האחרון של אן, שמשלב השפעות של רוק ובלוז והופך את תמהיל השירים של ההופעה למגוון יותר. האלבום הזה מאפשר לה לעשות ביצוע מקפיץ (יחסית) ל-Lay Your Head Down (כולל מחיאות כפיים בהשתתפות הקהל) וללא קשר לאלבום האחרון – ביצוע מעולה של שבע דקות ל-Nolita עם סולו גיטרות מושקע בשיאו.

כשהמוסיקה נרגעת שוב אפשר לשמוע את השכנים אבל אז אן משנה אסטרטגיה מול להקת הקאברים השכנה ועוברת לגרסת כיסוי משלה ל"רחוב הנשמות הטהורות", שעשתה לאחרונה במסגרת "עבודה עברית 2". זה ביצוע חביב, ששובה בעיקר בצורה שאן מגישה אותו. העברית שלה נשמעת כמעט מקומית והגיטריסט (שלא ממש מדבר עברית) עושה לה קולות רקע עדינים שמעניקים לרגע הזה תחושה טבעית. אן היא לא גליקריה, שרק משננת מילים ויורה אותם בקצב הנכון. ניכר שאן השקיעה בגרסה שלה הרבה.

ההופעה מסתיימת בשני הדרנים. בראשון היא מבצעת שתי גרסאות כיסוי: Sloop John B של הביץ' בויז ולאחר מכן Big Yellow Taxi של ג'וני מיטשל. שניהם ביצועים כיפיים ומשחררים, שרק מדגימים שאן היא הרבה יותר מזמרת למשימות מיוחדות ואולי היא צריכה לקבל מיקום מחדש במדף הדיסקים שלי. אחרי ההדרן הראשון, אן חוזרת לבדה לשיר שמבוצע ללא ליווי כלשהו. היא שרה בחושך מוחלט כאילו היא משכיבה את הבארבי כולו לישון. השליטה בקול היפה שלה מרשימה ומענגת. אבל זה שקרן אן היא פסקול מושלם לדקות האחרונות של היום כבר ידענו לפני הביצוע הזה. אתמול בלילה היא הוכיחה שהיא הרבה יותר מזה.