סיינט ניק

הדבר הבולט ביותר בדיסק החדש של ניק קייב (אם מתעלמים מהשפם שגידל), הוא העוצמות שהוא משחרר מהרגע הראשון ועד סופו. המילים והקול של קייב תמיד מעבירים עוצמה, כח ואלימות, גם בשירים השקטים, אבל !!!Dig, Lazarus, Dig מציע עוצמות אחרות.

זה מתחיל במספר סימני הקריאה שבכותרת ובעטיפה הצבעונית של הדיסק וממשיך לתוך השירים. קייב משקיע ימים בכתיבת השירים ובשיוף של מילים, משפטים והקשרים היסטוריים, אבל בראיונות הוא תמיד אומר שהוא לא מצפה מאנשים לצלול לתוך הטקסטים שלו, אלא פשוט ליהנות מהאלבום – "Just to have fun with it", במילותיו שלו. זה עובד. בלאזרוס אין שירים שקטים. זה דיסק שאפשר לנגן באוטו עם החלונות הפתוחים, בבאר אפלולי כשרוצים לשמח אנשים, זה דיסק שאפשר לרקוד איתו.

!!!Dig, Lazarus, Dig הוא דיסק מצוין הממשיך את התהליך שעובר על קייב בשנים האחרונת. אחרי שלושה אלבומים שקטים בסוף שנות התשעים ותחילת העשור הנוכחי, קייב חוזר לרוק. האלבום הזה נולד תוך כדי סיבוב ההופעות האחרון של קייב עם פרויקט הצד שלו - Grinderman - שקייב הקים לפני ארבע שנים יחד עם שלוש-שביעיות מה-Bad Seeds, להקתו הוותיקה. הרעיון היה לנסות ליצור שירים באופן יותר מאולתר וחופשי מאשר עם "הזרעים".

התוצאה היתה אלבום רוק קצבי של Grinderman, שהוביל לסיבוב הופעות, וכעת לאלבום החדש הזה ביחד עם הזרעים כולם. התחושה החופשית והמשוחררת מורגשת גם עכשיו, אחרי שקייב שב לעבוד עם כל חבריו הוותיקים. ביחד הם הפיקו לאלבום הזה סאונד שקייב מכנה "אקוסטי-כוחני", בתרגום חופשי. או במילים אחרות: השירים מביעים עושר, עוצמה וכח גם בלי להסתמך רק על גיטרות מנסרות או על הצרחות של קייב בן החמישים. במקום זה יש כאן גיטרות מדויקות, פסנתר מפתיע, גיטרות אקוסטיות קצביות, הפקה שמשלבת בין רוק קלאסי לתעשייתי, ניק קייב שנשמע רענן וממוקד ובעיקר אורגן חשמלי שגונב את ההצגה פעם אחר פעם.

לקראת האלבום החדש קייב העניק מספר ראיונות. הוא סיפר בהם כיצד הוא הולך בוקר-בוקר לעבוד במשרד שלו שצמוד לביתו בהוב, בדרום בריטניה. תכולת המשרד הזה היא אנלוגיה לתכולת האלבום החדש (ובמידה רבה לכל האלבומים של קייב): שני פסנתרים, גיטרה אחת ומספיק ספרים כדי למלא ספרייה. מעל לשולחן העבודה יש ציור של ישו הסובל ומעל ספות העור תלויים ציורים של חתולים ברמות שונות של טירוף. קייב מגיע למשרד הזה מדי יום, כדי להתרחק מהרעש של שני ילדיו בני השבע, וכדי לשייף את שיריו או סתם כדי לבהות בחלל ולהשתעשע ברעיונות שונים. במקום הזה עבד קייב על האלבום האחרון שלו, שבו הוא כורך שירים נוטפי תשוקה דתית ומינית בביצועים משכנעים.

הסיפורים של קייב מרתקים, אם מצליחים להתרכז בהם מבעד למוסיקה המצוינת. בשיר הפותח קייב מציב את דמותו של לזרוס - שישו החייה מהמתים לפני אלפיים שנה - בניו יורק של שנות השבעים. הוא משתעשע בהשוואות בין הדמות הנוצרית המבולבלת במטרופולין העירוני לאמן הפעלולים הארי הודיני - אחרי הכל שניהם מצאו את דרכם החוצה ממוות בטוח.

משם, בהתאם לנוסחה שלו, קייב עובר לשיר מיני-אגרסיבי. Today's Lesson, שואב השראה מילדותה של אשתו של קייב וכן מראיון שמרילין מונרו העניקה מספר חודשים לפני מותה. בראיון מונרו סיפרה על האופן שבו היא מעוררת מחשבות מיניות בכל גבר שפוגש בה. ב-Call Upon the Author to Explain קייב מעביר פנייה ישירה, צינית ובלתי מתפשרת של אדם מאמין לאלוהים שלו, בשיר עם הפקה שנשמעת כמו גרסה מעודנת של ניין אינץ' ניילז. אחריו מגיע Lie Down and Be My Girl - שיר אהבה קצבי, מלא תשוקה פסיכדלית שמתפרצת פעם אחר פעם. זה נשמע כמו שיר שתום יורק היה יכול לבצע מצוין.

באלבום הזה אין אף שיר שאינו מתאגר. כולם כתובים, מוגשים ומנוגנים בהשקעה, בחכמה ועם כל הניסיון שקייב והזרעים צברו לאורך דרכם המשותפת. לתחושה המופלאה שהדיסק הזה מצליח לייצר נלווית מסקנה אחת, כמו טעם לוואי המוכר גם מהדיסקים הקודמים שלו, ניק קייב מתקשה ליצור אלבום גרוע.

להאזנה לשירי האלבום בדף המייספייס של ניק קייב>>