בוקס לפנים

הפעם האחרונה שראיתי את הבלקן ביט בוקס (להלן BBB) היתה אחרי ההופעה של גוראן ברגוביץ', שזה - פחות או יותר - כמו לראות את שב"ק אחרי הופעה של הביסטי בויז. זה לא באמת היה משנה מה BBB היו עושים, כי אחרי שלוש שעות עם להקת החתונות והלוויות של ברגוביץ', הקהל כבר היה מותש והתחיל לעזוב. BBB לא ויתרו. הם קפצו, ניגנו, שרו ורקדו כאילו הם ברגעים אלה מרימים לשמים אלפי אנשים. אני זוכר שחשבתי לעצמי כמה הם מגניבים, בעודי הולך הביתה.

אתמול בהאנגר 11 זו כבר היתה ההופעה שלהם. רגע לפני ש – BBB (תומר יוסף: קולות וכלי הקשה, תמיר מוסקט: מחשב ותופים, אורי קפלן: כלי נשיפה) יוצאים לעוד סיבוב הופעות עולמי בשלל פסטיבלים ומקומות נחשבים ברחבי הגלובוס, הם הגיעו כדי לומר שלום ונתנו ההופעה שלא נפלה מזו של ברגוביץ'. ההשוואה בין השניים רלוונטית רק למידת ההתלהבות ששתי הלהקות מצליחות להוציא מהקהל, כי המוסיקה של BBB שואבת השראה מסגנונות רבים ולא רק מהמוסיקה בלקנית. הבסיס הוא אולי צועני, אבל ככל שממשיכה ההופעה, הבלקן מתגלים כהרכב מגוון שמבצע יותר ויותר קטעים עם אלמנטים של מוסיקה מזרחית ומוסיקה שחורה. באופן לא כל כך מפתיע זה עובד מצוין. השילוב הבלקני-אלקטרוני-מזרחי-שחור לא מותיר ברירה לאנשים, אלא לזוז. אתמול בהאנגר היו מעט מאוד בקהל שלא הזיזו משהו - מהאנשים ליד הבמה ועד לאלו שהצטופפו עם עגלת תינוק סמוך לדלתות. כולם זזו, רקדו ולעיתים שרו (כשהמילים חרגו מעבר לדקלום מהיר ולא ברור של תומר יוסף).
ההופעה של הבב"ב היא כמו קרוסלה שצוברת לאט לאט תאוצה. בשלב מסוים זה כבר לא כל כך משנה מה קורה על הבמה: הקצב, הגיטרות וכלי הנשיפה יוצרים תנופה שמכניסה את הקהל לכזה סחרור, שאף אחד לא יכול לעצור.

אש אש מדורה

אז מה היה לנו שם? שילוב בין קטעים אינסטרומנטלים לשירים של תומר יוסף, שקיפץ בין עמדת כלי ההקשה למרכז הבמה באנרגיות חייזריות. בכמה מהשירים הראשונים ניכרה התלהבות בקרב הקהל, אבל התחושה הייתה שזה עדיין לא זה. אחר כך הגיע האורח הראשון של הערב, נועם ענבר מ"הבילויים", בביצוע מוצלח ל"כשנפוליאון יכבוש את עכו". BBB עשו את הכל נכון, ובכל זאת היה אפשר לעבד את השיר המוצלח הזה באופן מאתגר יותר. מאתגר או לא, השיר עשה את שלו ואיפשר לאנשים לשיר ולהתחבר קצת יותר לחבר'ה המקפיצים על הבמה.

שיאו של הערב היתה הופעת האורח של ברי סחרוף, שפתח בשני שירים יוונים ואז הפציץ בביצוע מעולה ל"עיר של קיץ". הקהל בער עוד לפני, ולסחרוף נותר רק ללבות את האש. בשלב הזה לא היה ברור מי יותר נהנה – הבלקן או הקהל.

אחרי ברי המסיבה המשיכה לעוד כמה שירים, עד שהבלקן נפרדו בתום הדרן אחד. אחרי כמעט שעתיים הקרוסלה החלה סוף סוף להאט. התנופה נבלמה והתינוק בסוף האולם חזר לעגלה. אני לא יודע אם מוסיקה בלקנית זה הקטע שלו, אבל אני רק מקווה שהוא גדול מספיק כדי לזכור מה עבר עליו אתמול. רובנו לא נשכח את ההופעה הזו, הרבה זמן.

הבלקן נוסעים עכשיו להקליט אלבום שלישי בבלגרד עם חבורה של נגנים מקומיים, אבל חלק גדול מהמוסיקה הם מביאים מהבית. באלבום הזה אמורה להיות הרבה נוכחות להשפעות של מוסיקה מזרחית. אם לשפוט על פי ההופעה של אתמול, האלבום השלישי יכול להקפיץ עוד יותר את הפופולריות של BBB ברחבי העולם. הקהל הישראלי הוא לא תמיד מדד לטעם של קהל אירופאי או אמריקני, אבל התחושה היא שהשירים המזרחיים מגדילים את מרחב התחושות של הבלקן. עכשיו לצד הקיפצוצים הצועניים, אפשר לסלסל במזרחית ולנענע במקצבים של היפ הופ - וזה הופך את החוויה לשלמה יותר.