הום פייג'

נילי אורן וסוכנויות הידיעות:

אמש (ב') במשך שעתיים ועשר דקות, להקת הרוק הבריטית האגדית לד זפלין העניקה למעריציה עונג צרוף בדמות 16 מלהיטיה הגדולים, לאחר יותר מ-20 שנה בהם לא הופיעו חבריה יחדיו. מחוץ לאולם ההופעה באותה העת, נישא באוויר צפלין עם לוגו הלהקה.

רבים מבין 20 אלף המעריצים שזכו להגיע להופעתה החד פעמית של הלהקה באולם O2 ארנה בלונדון, שילמו אלפי דולרים על החוויה, ורבים מביניהם, כמו 20 הישראלים המאוד מאושרים שהיו שם, חצו מרחק של אלפי קילומטרים רק כדי להיות שם. ולחשוב שכל זה יכול היה להימנע בגלל האצבע הקטנה של ג'ימי פייג'.

המופע הועלה לזכרו של אמט ארטגון, מייסד ומפיק חברת התקליטים "אטלנטיק", שהלך לעולמו לפני שנה. החלק של לד זפלין במופע החל במסך ענק בו נראו קטעים מהטלוויזיה אמריקנית משנת 1968, בה הופיעה הלהקה לראשונה בארה"ב.

חברי הלהקה המקורית – ג'ימי פייג', ג'ון פול ג'ונס ורוברט פלאנט פרצו לבמה עם המתופף ג'ייסון בונהם שמילא את מקומו של אביו – המתופף הנערץ ג'ון בונהם שהלך לעולמו ב-1980. הם החלו בגרסה רבת מרץ של Good times, Bad times, כשסאונד הגיטרה של פייג' חד וברור, אבל קולו של פלאנט נעלם תחת פידבק מהמיקרופון. השיר הבא היה Ramble On בו הסאונד השתפר, וקולו של פלאט נשמע טוב בעודו גונח וצווח כמו פעם.

הביצוע של "קשמיר": כשפלאנט דומע

פייג' עבר ל- Black Dog ופלאנט עשה טיזינג לקהל. אקורדים של בלוז הביאו גרסה ארוכה ואנרגטית ל- In My Time of Dying, והקהל נמס. אחר כך פלאנט פנה לקהל המעריצים המשולהב, ואמר: "עברנו אלפי אלפים של רגשות בשש השנים האחרונות... ולהיות פה הערב בשביל אמט ועם ג'ייסון..." בתום התשואות הוא הוסיף: "זו ההרפתקאה הראשונה שלנו עם השיר הזה" והלהקה ניגנה את For Your Life בפעם הראשונה בלייב.

השיר הבא היה Trampled Under Foot, אחריו הגיע Nobody’s Fault But Mine, שמשך בעקבותיו את No Quarter ואז הפציע Since I’ve been Loving You. פלאנט דיבר שוב עם הקהל, ואמר: "זה מוזר לחשוב על יצירת ערב דינמי, ולבחור שירים מתוך 10 אלבומים, אבל יש שירים שפשוט חייבים להיות פה, וזה אחד מהם" והלהקה החלה לנגן את Dazed and Confused. הקהל, כצפוי, שאג בהסכמה. השיר הבא אחריו היה מתבקש לא פחות, מעצם היותו סימן ההיכר של הלהקה – Stairways to Heaven.

השירים הבאים היו The Song Remains the Same, ו- Misty Mountain Hop. לאחר מכן הודה פלאנט למעריציו שבאו מיותר מ-50 מדינות. הוא הכריז: "זו המדינה ה-51" והחל לנגן את Kashmir שהוא השיר שרוב מעריצי הלהקה אמרו שהיו רוצים לשמוע בסקר שנערך עבור מגזין המוזיקה NME.com. במהלך השיר החל פלאנט לדמוע, ובתום השיר כשעיניו רטובות, הוא ירד מהבמה, כשקהל המעריצים שואג- עוד!

קצת אחר כך החל ההדרן ב- Whole Lotta Love, שלאחריו הצדיע פלאנט לארטגון וחברת התקליטים אטלנטיק, ואמר לילה טוב. אבל כשכבר נדמה היה שזה נגמר, לד זפלין פרצו שוב לבמה, לגרסה מחודשת של Rock and Roll, שלאחריו עזבו את הקהל שגדש את האולם לחגוג את מזלם הבלתי יאמן שאפשר להם להיות עדים למופע המרגש והחד פעמי הזה.