בלדה לאיש הרזה

בשבועות האחרונים זה קרה שוב. בוב דילן השתתף בפרסומת ושוב עורר את כל הביקורת הצפויה על כך שמכר את נשמתו, והפעם לחברת מכוניות אמריקנית. קשה להבין מה גורם לאחד האמנים הגדולים של המאה 20 להשתתף בפרסומת לקאדילק.

זה בטח לא הכסף וגם אם כן, חייבים להודות, יש בשילוב הזה משהו טבעי. דילן תמיד היה מחובר לשורשיו האמריקנים, הוא העמיק אותם, טיפח אותם והגדיר אותם לדורות הבאים. מה יותר אמריקני מדילן? מה יותר אמריקני מקאדילק? וכאשר הפרסומת נראית (בכוונה או שלא) כמעין הומאז' לפתיח של הסופרנוס, הסיפור הזה מקבל זווית נוספת שהופכת אותו למעט מאתגר יותר מהפרסומת הקודמת שדילן עשה לענקית החזיות "ויקטוריה סיקרט".

השתתפותו של דילן בפרסומת היא רק דוגמה אחת לתהליך מורכב יותר שעובר עליו בעשור האחרון. בתחילת דרכו בשנות השישים דילן נחשב ל"קול של דורו". אלא שדילן תמיד התנגד להגדרות שלו "כמנהיג", הוא חש שלא בנוח עם ההתערבות של התקשורת בחייו והחל לסגל לעצמו סגנון חיים בדלני, מרוחק מהתקשורת ומהמעריצים. מי שרצה להכיר את דילן עד לפני כמה שנים היה צריך להסתפק בהקשבה לעשרות אלבומיו או בצפייה בסרט התיעודי המצוין "Don't Look Back" מ-1967. כמובן שהיה אפשר גם לקרוא את עשרות הספרים על דילן שיצאו במהלך השנים, אבל רק מעטים הצליחו להציג תמונה בהירה של חייו.

אל תחשוב פעמיים, זה בסדר

בשנים האחרונות משהו קרה. אחרי תקופה ארוכה של אלבומים גרועים, דילן הוציא שלושה אלבומים שנחשבים ליצירות מופת: " Time out of Mind" ,"Love and Theft" והאחרון, "Modern Times". יחד הם יוצרים מעין טרילוגיה שבה דילן חוזר לשורשי המוסיקה האמריקנית. האלבומים מעניקים תחושה של אדם מבוגר המביט אחורה בהשלמה על חייו האישיים, על אהבותיו המוסיקליות ושואב מהם את השראתו. דילן מנגן שם בלוז, סווינג ובלו גראס לצד בלדות. האווירה כולה אפלה יותר, דילן שר בקול צרוד ונמוך ולמרות שכהרגלו שיריו אפופים מטאפורות, התחושה היא שהוא כבר חושב על הסוף.

אולי בגלל המחשבות האלה, בשנים האחרונות דילן נפתח אט אט לעולם ואנו נחשפים להתקפת דילן מדודה, מדויקת, מרתקת. בין אלה נמצאים "כרוניקות", האוטוביוגרפיה של דילן מ-2004 ותכנית הרדיו השבועית שלו ברדיו הלוויני בארצות הברית. לצד אלה ישנו גם סיבוב ההופעות הבלתי נגמר - כמעט בכל רגע אפשר למצוא הופעה חיה של דילן איפשהו על הגלובוס. מאז שנות ה-90 הוא מופיע כמאה פעמים בשנה ומרוויח מההופעות האלה עשרות מיליוני דולרים בשנה.

גשם כבד

בשבועות האחרונים אנחנו נמצאים בעיצומה של עוד חגיגת דילן. שימו להיקף האירועים רק במהלך אוקטובר ונובמבר:

"I'm Not There"- הוא סרט עצמאי של הבמאי טוד היינז ("וולווט גולדמיין") האמור לספר את סיפור חייו של בוב דילן. אני כותב "אמור" כי היינז לא ממש עיבד את סיפור חייו של דילן לקולנוע. למעשה, המילה "דילן" לא מופיעה בו כלל. הסרט שואב השראה מסיפורו ומנסה להעניק למושג "דילן" משמעות רחבה וחברתית יותר. דילן מוצג שם בתקופות שונות של חייו ומגלמים אותו שישה שחקנים שונים. בין היתר, את דילן הילד משחק שחקן שחור, את דילן המורד משחק כריסטיאן בייל ("אמריקן פסיכו") ואת דילן בתחילת הצלחתו מגלמת קייט בלנשט.

אלבום גרסאות כיסוי ראשון - למרות שהוא כלל לא היה מעורב בכתיבתו או הפקתו, דילן איפשר ליוצרי הסרט להשתמש בסיפור חייו ובשיריו. הפסקול שהורכב לסרט כולל גרסאות כיסוי של אמנים בולטים לשיריו של דילן. זהו אלבום כפול, עם 34 שירים לא ממש אחידים ברמתם. הגרסאות המוצלחות, לטעמי, הן של יו לה-טנגו (,"Wanna be you Lover" ו-"Fourth time Around" ), ג'ק ג'ונסון ("Mama you've been on my Mind"), אנת'וני והג'ונסונז ("Knocikn' on Heaven's Door") ושרלוט גינצבורג ("Just like a Woman").

אוסף חדש - דילן הוציא בחודש שעבר את האוסף החדש, "Dylan", המגיע בגירסה של שלושה דיסקים או שניים. האוסף כולל להיטים שלו מכל הזמנים, אחרי שעברו עיבוד לשיפור הסאונד. מעריצי דילן לא יימצאו בו הרבה עניין, אבל אם אתם מחפשים דיסק שמקבץ את כל להיטיו, זו אופציה ראויה.

ראיון נדיר - לרגל הוצאת האוסף, שלף דילן מהארכיון ראיון רדיו באיכות מצוינת שהעניק בגיל 20, זמן קצר לפני שהוציא את אלבומו הראשון. דילן, כמיטב המסורת, נהנה לשקר למראיינת הנלהבת לגבי תחנות חייו ובין לבין מבצע שירים באולפן.

DVD הופעות חדש - בחודש שעבר יצא ב-DVD הקובץ "The Other Side of the Mirror"- שמונים דקות מהופעותיו של דילן בפסטיבל הפולק של ניו פורט בשנות השישים. דילן הופיע שם מספר פעמים, כשהיה זמר מתחיל ולא מוכר ובהמשך לאחר שהתפרסם. חלק גדול מההופעות פה לא נחשפו מעולם.

תערוכת אמנות חדשה - מאז שנות ה-80 דילן הוא גם צייר. השנה הוא יפתח בגרמניה תערוכה ראשונה של 175 מציוריו. דילן עצמו לא יגיע לפתיחת התערוכה, כי הוא מופיע באותו ערב בשיקגו.

פודקאסט חדש - פטי סמית' מגישה פודקאסט חדש שעוסק בהצלחה של דילן. היא מראיינת שורה של אנשים שהיו חלק מהקריירה שלו. מדי שבוע מתפרסם קובץ חדש שסוקר תקופה אחרת בקריירה של דילן.

קשה לנחש מה הביא את דילן לרמה כזו של פתיחות וחשיפה דווקא כעת. ישנה הגישה הצינית שאומרת שדילן רק רוצה להרוויח עוד כסף ולנצל את גל ההצלחה אחרי שנים של כשלונות מסחריים. ישנה הגישה המעט יותר מתוחכמת, לפיה דילן הבין שאלה הדרכים היחידות שלו להגיע לעוד אנשים ולהרחיב את היקף מעריציו.

ואולי דילן כבר חושב על איך יזכרו אותו בעוד 50 או 100 שנה ובוחר להעשיר את המורשת שלו בספרים, סרטים וחומרי ארכיון. כל זה מסביר אמנם רק באופן חלקי מדוע דילן גם עושה פרסומות לחברת חזיות או חברת מכוניות. אבל זה הקסם של דילן, גם בשירים וגם בחיים. לא פעם קשה להבין את הסיבות לשירים שהוא כותב או לדרך שבה הוא מנווט את חייו האישיים, אבל זה גם מה שהופך אותו לאמן כה מרתק.