שידעו לעשות קסמים

אלבומי אוסף הם קונספט בעייתי. זה בעייתי מכיוון שאלבום אוסף הוא תוצר ישיר של שוק המוסיקה המסחרית. יש חברות ואנשים פרטיים שמוכנים להשקיע כסף בתחום המוסיקה, ולא תמיד ממניעים אמנותיים גרידא - זאת המציאות. גם רופא עוסק במקצוע לא רק בגלל השליחות הרפואית, אלא גם כי הוא דואג לעתיד הכלכלי שלו ושל משפחתו. אנחנו בני אדם, אנחנו מורכבים.

בחזרה לנושא: מה זה אלבום, בעצם, אם לא אוסף של שירים? כמה אמנים מוציאים כיום אלבומי קונספט, עם חוט אמנתי שמקשר בין השירים? תבדקו עשרות אלבומים שיצאו רק השנה, ותגלו שרבים מהם הם לא פחות אוסף שירים מאלבומי אוסף בהגדרה.

אלבומי אוסף יכולים להכיל שירים שהפכו ל"להיטים" (עוד מילה מגעילה), שירים שהאמנים עצמם אוהבים במיוחד, שירים שהמעריצים אוהבים במיוחד, ושירים שלא הצליחו ורוצים לתת להם הזדמנות שנייה. במילים אחרות – אוסף של שירים. אלבום, אם תרצו.

שוק המוסיקה הופך יותר ויותר לשוק של שירים בודדים. הקונספט הישן של אלבום מלא ייעלם לאט-לאט, ואנשים יקנו (בשאיפה) רק את השירים שהם רוצים. התעשייה והעשייה יצטרכו להשתנות בהתאם. תהיו בטוחים שאותם גופים מסחריים לא יתחברו לגחמות הפרטיות של האמנים - מי שלא ירצה להוציא שירים בודדים, שיוציא בכיף אלבום מלא על חשבונו. רק שלא יתלונן אחרי זה שלא הזמינו אותו לאודישן לטלנובלה הבאה.

כנסיית השכל הוציאה אלבום אוסף ראשון וכפול בשם "אוטוביוגרפיה", בהפקה מוסיקלית של עמי רייס. מצד אחד, יש משהו מעלף ושובה באלבום הזה, ומצד שני, משהו עצוב. נתחיל מהמעלף: 26 משיריה של הכנסייה נמצאים כאן על גבי שני תקליטורים. רובם, יש להניח, אהובים מאוד על היוצרים, או אהובים מאוד על המעריצים, או מחכים להזדמנות שנייה.

העיבודים לשירי הכנסייה פשוט מרתקים. את שמיעת האלבום הזה ליוו מצדי סקרנות נמרצת, חוסר סבלנות בין שיר לשיר ותהייה מה טומנת הרצועה הבאה. איזה פלא, איזה יופי.

30 נגנים; אהוד בנאי נכנס מדי פעם להוריד גיטרות; יורם חזן נשמע נהדר. אם כבר אלבומי אוסף חדשים, אז אלבום כזה. לשבת ולהקליט מחדש את הכל, להגיש את אותם השירים מנקודת מבט אחרת, ממקום אחר - זאת אמנות לשמה.

אבל אם כבר אלבום אוסף חדש, אז למה לא אלבום חדש וזהו? הרצון לחזור לחזור אחורה, ולראות מה נעשה עד עכשיו הוא לגמרי מובן. אבל כל ההשקעה, האנרגיות, הכישרון והיצירתיות – הכל כדי להוציא 26 שירים שכבר יצאו. כלום לא היה טוב יותר, גם עבור חברי הכנסייה כיוצרים, לנתב את האנרגיות היצירתיות האלה לשחרורם של 10 שירים חדשים?

שלא תבינו לא נכון - מבחינה אמנותית מדובר ביצירה מהממת. תענוג צרוף. אבל שאלה אחת נותרת פתוחה: האם כנסיית השכל, מעולה ככל שתהיה, הייתה מצליחה לחדור היום לקונצנזוס הרדיופוני, או שמא האלבום הזה הוא בבחינת כותרת משנה למונח "מנוחת לוחמים"? נצטרך להמתין לאלבום הבא שלהם, ולראות כמה עותקים יקנו ממנו.

כנסיית השכל "אוטוביוגרפיה" / בארבי רקורדס (אלבום אוסף כפול)