קנו לעצמכם מתנה לחג

שבוע לפני החג, רגע לפני שהחמץ מזדכה על עצמו לשבוע ימים. שולחן המערכת מוצף באלבומים חדשים. החדש של מירי מסיקה כבר הספיק להעלות אבק, אלבומי הסולו של שאנן סטריט וסופי צדקה עדיין ממתינים בעטיפה. חמי רודנר יוצא לסיבוב השמעות נוסף במכונית, ורביץ כבר השתלטה על המערכת בסלון ומסרבת לצאת ממנה.

יהודית רביץ "עיר קטנה" / הליקון (40:31 דקות)

"איפה הפנים שבפנים" שרה יהודית רביץ את המילים של רונה קינן, ברצועה הפותחת את אלבומה החדש. שבע שנים עברו מאז אלבום האולפן האחרון שלה, "געגוע", ואם יש מישהי שיודעת לפדות רגשות, זו ללא ספק יהודית רביץ.

יהודית רביץ מוכיחה את הרלוונטיות שלה בנוף התרבות הישראלית, גם לקראת העשור הרביעי בקריירה שלה, עם לחנים שלה המשלימים את מילותיהם של מיטב היוצרים שמכירים את נפלאות המילה הכתובה (אגי משעול, נתן זך, אסתר שמיר, איתמר רוטשילד, יהלי סובול, סיוון שביט, רונה קינן, וגם אביתר בנאי, שמיד נחזור אליו), וההפקה המוסיקלית הנהדרת של אמיר צורף.

סיוון שביט כתבה והלחינה את "כשתבוא האהבה", שיצא כסינגל, וההפקה של אמיר צורף מזכירה במקצת את "הכל יכול לקרות" של נינט טייב. יסלחו לי כל מרימי הגבות על ההשוואה, אבל במשחק האסוציאציות אי אפשר להתווכח. רק שכאן, הטקסט וההגשה של רביץ, מרגשים בכל משפט ותו.

ב"הצריף" של אגי משעול, רביץ מגישה שיר געגוע חדש, ייחודי בסגנונו ובאמירתו: "בשביל הזה המוביל בצריף, שבו לראשונה עישנתי ושתיתי, ואיבדתי (לא בצער) את בתוליי, בתוך הפיציקאטו של פגניני, מפטיפון שיכול היה להחליף בעצמו עשרה תקליטים, ואיש לא מרח לי כמוך אבוקדו על לחם לבן". תבדקו בין כל שירי הגעגועים שנכתבו עד היום, ותגלו שאין עוד שיר כזה.

אם כל זה לא הספיק לכם, אתם מוזמנים גם לבדוק את דיסק הבונוס שמצורף למהדורה הראשונה של האלבום, שכולל את "האיש ההוא" עם אהובה עוזרי מהתוכנית "מפגשיר" של ערוץ 24; "רחוק ממך" עם ברי סחרוף מהאלבום "11א'" של סחרוף ורע מוכיח; "כמו עפיפון" שפותח את האלבום "תולדות המים" של דני סנדרסון (אחד האלבומים המוצלחים שלו, אגב) ורצועות בונוס נוספות. אין לכם איפה ליפול.

חמי רודנר "מכונת השירים הגדולה" / עננה (40:38 דקות)

אלבום הסולו הרביעי של חמי רודנר הוא גם האלבום הכי טוב שהוציא עד היום. יש ב"מכונת השירים הגדולה" אקלקטיות וגיוון אמנותי שלא גוזלים את זהותו כאמן יוצר ומבצע - Jukebox שתשמחו לפגוש בצמתי הדרכים של חייכם.

"אחת לדרך ארוכה" פותח את האלבום עם הגיטרה האקוסטית של רודנר ומשפט מצוין כמו "קצרים הם הימים על פני האדמה, והיא אחת לדרך ארוכה". "מכונת השירים הגדולה" יוצא אחרי הפזמון הראשון לרצועת פופ-דיסקו רוויות תכנותים, וב"כלא חופש" הדיסטורשנים על ערן ויץ, הגיטריסט, עובדים שעות נוספות עם רוק כסאח איכותי.

לא תספיקו למצמץ ותקבלו את "יפה כמו מנגינה", שיר ים תיכוני אמיתי. בלי סלסולים ובלי דאווין. רודנר ואוז מוכיחים שמזרחי זה לא רק ייבוב קודר וסלסולים מעצבנים, כשם שג'אז זה לא רק שמיניות סווינג. כל הכבוד. משם חוזרים לבלדת הרוק המרגשת "זה אותו הקיץ", שיכול בכיף לצאת כסינגל הבא לרדיו.

לא נהרוס את כל הכיף ונשאיר משהו לשמיעה הראשונה, אבל כן נציין שאחרי כל החגיגה הזאת, אפשר לחזור להתפנק על חמי נטו ב"שתיים בלילה", שיר בהגשה אישית עם הגיטרה האקוסטית והנגינה הקטנה שלו.

מעבר לחכמה המוסיקלית (כאן חשוב לציין שעל העיבודים חתומים גם הנגנים באלבום), יש לומר שחמי מתגלה כאן שוב ככותב מילים מבריק, וכסולן רבגוני שיכול להגיש את עצמו בכמה וכמה אופנים. יש לו מנעד רחב מאוד; הוא שר מעמקי נשמתו; והוא יודע בדיוק איך הוא רוצה להעביר את הטקסטים שלו.

החיבור של חמי רודנר וקובי אוז מוכיח את עצמו לאורך כל האלבום. שני מוסיקאים משובחים שכנראה והזדכו על האגו שלהם רגע לפני הכניסה לאולפן. ואנחנו הם המרוויחים העיקריים.