ראו הוזהרתם

קחו קוף תמים מן הישוב, תשמיעו לו דקה מסשן ההקלטות האחרון של ניק קייב ותקבלו את תצלום עטיפת האלבום שלפניכם.

תמונה זו אולי מהווה מעין התראה מוקדמת: השפם החדש שמעטר את פניו של קייב אולי רומז לכך שמשהו השתנה; שינוי שם הלהקה אולי מסמל את הטוויסט שמגיע. ועדיין, שום דבר לא יכול להכין אותנו, כמו את הקוף המבועת, לקראת הגראז' רוק האימתני והמטלטל של Grinderman.

אוטוטלו בן 50, כשלצדו משפחה מאושרת, וכשיצירתו כבר מזמן גלשה מעבר לכותלי המוסיקה (קייב הוא תסריטאי, בין השאר), מחליט האייקון האוסטרלי ללמוד לנגן בגיטרה בפעם הראשונה, לקבץ סביבו חלק מחברי ה- Bad Seeds ולהיכנס לשבוע הקלטות כסחני במיוחד. התוצאה: אלבום גיטרות תוסס, בועט ומזרים דם, וקייב כמו שמעולם לא שמענו אותו.

הסערה נפתחת עם Get it on ו-No Pussy Blues, השירים היחידים ששוחררו לשמיעה לפני צאת האלבום. ריף הדיסטורשין המוביל, מהלומות הפסנתר, ההגשה התוכחנית והכועסת והמלל החתרני וחסר האלוהים - כל אלה יוצרים אווירה צעירה ומרדנית הרחוקה לכאורה מ-30 שנות הוותק של קייב כמוסיקאי ומנישת הבלדות רוק /בלוז שהנהיג ב- Bad Seeds.

אווירת הגיטרות המלחמתית ממשיכה לשלוט גם בהמשך הדיסק, דרך שירים כמו Depth Charge Ethel, Honey Bee , When My Love Comes Again ו- Love Bomb שסוגר בהצלחה עם מנה אחרונה של רוק לווריד. אם אצל ה-Bad Seeds היו אלה הפסנתר והכינור שהכתיבו את הטון המוביל מבחינה אינסטרומנטלית, הרי שהסבתו של קייב לגיטרה העלתה לבמה כוכב ראשי חדש. ניסורים, קדיחות, כחכוחים וגניחות - כל צליל אפשרי, מופק ממערבולת החשמל הפראית של השירים הללו.

למרות רודנות הכיסוחים, בין לבין יש גם אתנחתות. Electric Alice ו- Grinderman (שם משולש: להרכב, לאלבום וגם לשיר) מספקים רגיעה חשובה אחרי הפתיחה הסוערת, Go Tell the Women הוא חמשיר קליל וחביב שתורם לגיוון ו- Man in the Moon הוא תזכורת נעימה לסגנון חומריו הקודמים של קייב.

כמו תמיד, יכולת הכתיבה והביצוע של קייב מגיעה הכי קרוב שרק אפשר לשלמות. אם בטקסט זועם, קודר או רומנטי - לשונו החריפה והציורית כובשת את הלב, וביחד עם הגשתו המדויקת שכובשת את האוזן, יוצרת את חבילת הפרפורמר השלמה.

המשוכה הגדולה הניצבת בפני כל אמן שמצליח לאורך זמן, היא הקושי להדהים ולהדליק את קהל מאזיניו מחדש. אחרי הצלחה והתבססות בז'אנר מסוים, המאזין לרוב יודע למה לצפות ולוקח את הנוצר כמובן מאליו.

בכל התקופות והסגנונות, היוצרים הגדולים באמת הם אלו שהצליחו להמציא את עצמם מחדש ולהדהים את קהלם שוב. זוהי בדיוק המשימה שאותה צולח קייב עם Grinderman. המחשבה שאלבום גיטרות כה רהוט ומשובח הוקלט בשבוע אחד בלבד(!) על ידי מוסיקאי שמעולם לא ניגן על גיטרה(!), כמעט ובלתי נתפסת.

באמצעות ההמרה הסגנונית והביצוע המושלם קייב משתדרג כיוצר, משדרג את מאזיניו ומדגיש את היותו אחד מהמוסיקאים החשובים שפועלים במוסיקה המודרנית – עובדה אותה כל קוף כבר יודע.

גרינדרמן. Grinderman ,Mute Records.