פּי, גוט מן
אדי בטלר מרקיד, ופיי גוטמן עושה את הלא צפוי ומספק את הסחורה. סינגלים
Up and Down - גבריאל בטלר (4:21)
הדבר הגדול ביותר שיש למוסיקה השחורה בישראל להציע הוא חסך. חסך בנשמה, חסך בתעוזה, חסך במשהו חדש. יש נוסחה קבועה, מכונת תופים, סינגולדה, משפטים שמורכבים מנושא, נשוא ומושא, אבל ריקים מתוכן. והיי, תאמינו או לא, זה עובד.
המטרה הכללית ב"Up and Down", שהיא בעיקר להרקיד, עושה את העבודה. אם לא לוקחים את השיר הזה ברצינות ולא מתעמקים במילים, אפשר לצאת מזה די מרוצים. זה כשלעצמו לא מסביר מדוע צריך בשביל העבודה הזאת שלושה תמלילנים, אבל כנראה צריך לחלוק עם מישהו את התמלוגים מאקו"ם. נראה שאת אלבום הבכורה של גבריאל בטלר, שיוצא בקרוב, אפשר לסכם כבר מעכשיו - מקפיץ, מרקיד, מרגש טלנובלה סטייל, עמוס מניירות, משרה מלאה של תכנותים.
הייתי רוצה משרה מלאה למחלקת כלי נשיפה, מתופף ובסיסט. שיקחו את בטלר קדימה ויפרגנו לקול הטוב שלו, לנשמה שיכולה לצאת מהמוסיקה שלו. עקבו אחרי הביצועים שלו ב"רוקדים עם כוכבים", ותשמעו כמה שלהקה חיה עושה איתו חסד.
מילים: גבריאל בטלר, עמית צח וקובי "סאבלמינל" שמעוני / לחן: גבריאל בטלר
אמיר פיי גוטמן - נס (3:50)
אמיר פיי גוטמן יודע לתת שואו מהוקצע, לרקוד, לשכנע אתכם ביכולת שלו כ-Entertainer. גוטמן הוא טייפקאסט מושלם לסצנת המיוזיקלז - יש לו את הלוק הנכון, והוא יסחוף קהל אל הקופות.
כסולן, הפרמטרים האלה לא תמיד תופסים, החוקים משתנים. כשהושק סינגל הבכורה של אמיר פיי גוטמן "מרגיש" במועדון התיאטרון ביפו, חזרתי הביתה מתגרד בכל הגוף. ב"נס", הסינגל החדש שלו, שאגב לא עשה את העבודה על הבמה, אמיר משכנע הרבה יותר. הפקה קטנה ומוקפדת של טל מטמור ללחן של דודי לוי, שמטפל ברגישות במילים של אמיר בן דויד. פייר - אפילו התחברתי לרגע. אם אמיר פיי גוטמן רוצה להמשיך עם שירים כאלה, הוא צריך לשנות קונספט ומיד. לרדת מפוזת זמר להקות בנים שעדיין מנסה לעשות את זה לבד. הפעם זה עבד. ב"מרגיש" זה הרגיש אחר. נעשה חשבון סופי כשייצא האלבום.
מילים: אמיר בן דוד / לחן: דודי לוי / צילום: אריאל ואן סטרטן
טל שגב - הכי יפה (2:59)
עוד פעם הצליח לטל שגב. סינגל אחרון, רגע לפני שיוצא אלבום האולפן הרביעי שלו. אם נסכם את כל הסינגלים שיצאו עד עכשיו, אז "נזכרתי בך" ו"יום אחרון" ממוקמים בפינה הטובה, ו"אתן לך את הכל" ממוקם בפינה הפחות טובה. ו"הכי יפה" מצטרף לפינה הראשונה.
טל שגב הוא רומנטיקן חסר תקנה. בתחום הרומנטי הוא מרגיש הכי שלם והכי נוח, ושם הוא דורש עולם מושלם. אני מניח שיש עוד נושאים עמוקים שהוא יכול לגעת בהם ולשתף בהם את הקהל שלו, אבל כאן הוא מרגיש יותר נוח.
זה אומר דרשני מצד אחד, מאמן שעומד לקראת צאתו של אלבום רביעי, אבל עדיין אפשר לגרד כאן שאפו נוסף ליוצר המתוק הזה. טל שגב יוצא הכי טוב כשהוא מגיע בגישה מנימליסטית לספר סיפור קצר, לומר מספר משפטים וללכת. שגב לא קופץ מעל הפופיק עם משפטים שהוא לא יכול לגבות בהגשה שלו, ואף פעם, גם כשהוא עושה מוסיקה פופולרית, אינו נופל לפופוליזם.
מילים ולחן: טל שגב / צילום: יח"צ
יהודה מסס - לא רוצה להאמין (3:40)
יהודה מסס הוציא ב-2006 את אלבום הבכורה שלו "מזרב" (שילוב מילים שבין מזרח ומערב), שהיה אחד הפרויקטים האחרונים של אהוד מנור ז"ל. מנור כתב את המילים ומסס הלחין וביצע. מסס עבד בעברו עם אמנים נוספים וגם כתב להם, ביניהם שלומי שבת, שירי מימון, מאיה אברהם, וגם הזמר והיוצר החדש גוסטו, שאלבום הבכורה שלו ייצא בקרוב.
עכשיו חוזר מסס עם סינגל חדש בדרך לאלבום שני בשם "אמת פשוטה", כשהוא עצמו אמון גם על מלאכת הכתיבה. כותרת גדולה ופשוטה אמנם כמו "לא רוצה להאמין" לא מצליחה להיפרע על ידי הטקסט הנחמד של מסס, שבגדול עובר, אבל לא משאיר משהו מיוחד שאפשר להיזכר בו גם אחרי שמיעה שלישית ורביעית: "פתאום האופק רחוק, ממקומות מוכרים, והחיים הפשוטים, הופכים למסע ארוך, לא רוצה להאמין ובא לי לצרוח, מה עוד מחכה ומאיפה עוד כח, מה עוד יוכל להפר, את מה שכבר קרה".
דבר נוסף שלא עובד פה, זה הפזמון שמולחן בסתמיות שאינה משרתת את הטקסט. אין שום דבר רע בפשטות, אבל לפעמים פשטות יכולה להישמע רע. ומתי זה קורה? כשלא באמת מתאמצים. אני רוצה להאמין שכל שיר שיוצא החוצה הוא פרי של מאמץ מסוים. עם קושי מסוים, אפשר להתחבר לסיפור שמאחורי הטקסט. מה שכן עובד כאן זה העיבודים וההפקה המוסיקלית המשותפת של מסס ושמוליק דניאל ונדב ביטון. נשמע מה יגיע בהמשך.
מילים ולחן: יהודה מסס / צילום: בן לם