ככה בונים חומה

המוסיקה באלבום Beyond the Wall, שראה אור השנה, כולה מפרי עטו של נגן סקסופון האלט הנפלא בן ה-46 קני גארט, נכתבה בהשראת ביקור בן שלושה שבועות בסין. מכאן, שה- Wall בשם הדיסק, היא חומת סין. במהלך הביקור, קני גארט הגיע לתובנות עמוקות על קווי הדמיון שבין המוסיקה האפריקאית והסינית, שבעקבותיהן ישב והלחין את הרצועות המופיעות באלבום זה.

לאור הפסקה הקודמת, זה לא מפתיע שבאלבום יש השפעות של מלודיות סיניות, ובחלק מהקטעים שילוב של כלי נגינה סיניים. בנוסף, בכמה מהרצועות יש זמרי קטע ששרים "דו-בופ" בדרך דומה ל- A New Perspective של דונלד בירד, למי שמכיר. אותן תוספות של ליווי ווקאלי, לא גורעות, אך גם לא מוסיפות. ה"שא-בה-דא-בה-דים" מהווה שכבת צבע נוספת על הקנוואס שעליו גארט מצייר.

קני גארט קיבץ לצורך ההקלטה חבורת כוכבים: פרעה סנדרס בסקסופון טנור, בובי האצ'רסון בויבראפון, מלגרו מילר בפסנתר, בריאן בלייד בתופים ורוברט הרסט בבס.

הנגינה של גארט וחבריו באלבום היא מאוד אינטנסיבית ומעבירה תחושות עמוקות של רוחניות. מדובר בעוצמות אדירות שמעטים מסוגלים לייצר ושמזמן קני גארט לא הפיק מעצמו. כיף ומרגש להאזין כיצד קני גארט, אחד מגדולי הסקסופוניסטים ה"צעירים" חוזר לעצמו באלבום זה, ובגדול, אחרי עשור די בינוני. די ברור שחבריו להרכב משכו אותו לשם: פרעה סנדרס ובובי האצ'רסון בהופעות מצוינות, ומעל לכל – רית'ם סקשן ע-נ-ק. מלגרו מילר האדיר הוא כל מה שחשבתם עליו - ויותר. הוא מושפע מאוד ממקוי טיינר בהקלטה הזו, אבל ממש לא מחקה אותו. הרסט בלייד ומילר, שיוצרים ביחד מצע המראה עם אנרגיות מדהימות, חייבים להקליט יחד עוד.

לעומת אינטנסיביות הנגינה הנפלאה, הלחנים שהפיק קני גארט תחת ידו, לא נועדו להזכר לעולם, ובוודאי לא יהפכו לסטנדרטים. לא מדובר בלחנים קליטים במיוחד, כאלה שנזמזם אותם אחרי ההשמעה. מבחינה זו, כבר היו לקני גארט אלבומים טובים מאלה.

ככלל, האלבום אינו אחיד ברמתו. יש קטעים טובים יותר ופחות, כאלה שהחיבור עם המוסיקה הסינית עובדת וכאלה שלא. ראוי לציין שלושה קטעים עוצמתיים ונפלאים, כאלה שעבורם בלבד האלבום כולו שווה רכישה: Calling, Beyond the Wall ו-Tsunami Song המהפנט.

גארט אומנם מציין (ובצדק) את ההשפעות הסיניות-אפריקאיות של האלבום, אבל יותר מכל, ההשפעה על האלבום היא של קולטריין. אין בכך פלא, אם נזכור את ההרכב: פרעה סנדרס הוא חסיד קולטריין מובהק; גארט עצמו מושפע מאוד מקולטריין, ואפילו הקדיש בעבר אלבום שלם ללחניו; וכאמור, מלגרו מילר מנגן בצורה, בצבעים ובאנרגיה המזכירים מאוד את מקוי טיינר – הפסנתרן של קולטריין ברביעייה הקלאסית שלו. אבל מעבר לדמיון הזה, החבורה מצליחה להגיע לרמת האינטנסיביות והרוחניות של הרביעייה הקלאסית של קולטריין - וזה לא משהו קל במיוחד.

מדובר, אם כן, באלבום יפה מאוד, שיסתובב לא מעט בסידי שלי בחורף הקרוב, למרות אי-אחידותו ופגמיו הקלים. מומלץ לכל אוהבי המוסיקה, במיוחד אלה ששילוב אלמנטים של "מוסיקת עולם" לא מפריעים להם במיוחד.

קני גארט (סקסופון אלט), בובי האצ'רסון (ויבראפון), פרעה סאנדרס (סקסופון טנור), מלגרו מילר (פסנר), בוב הרסט III (באס), בריאן בלייד (תופים), זמרים וכלי נגינה סיניים

Kenny Garrett: Beyond the Wall Nonesuch/ Nonesuch, 2006