כבד את האריק
איינשטיין הוא אבינו, גרוניך יוצא ידי חובה והורוביץ עושה חשק. סינגלים
אריק איינשטיין – רגע לפני (3:15)
מילים: יענקלה רוטבליט
לחן: גיא בוקאטי
לא יאמן, כמעט הזיה, אבל אריק איינשטיין שלנו חוזר עם שיר חדש. למה שלנו? כי הוא האבא והאמא של המוסיקה הישראלית שתמיד אפשר לבוא ולבכות לו. לבכות לו שרע, שכולם נשמעים אותו דבר, שאף אחד לא מחדש ושתמיד כיף לשמוע את הקול שלו, להתעטף בביטחון שהכל יסתדר בסוף.
עכשיו בואו נירגע. 10 חודשים אחרי שיצא "רגעים" (התו השמיני) עם פיטר רוט, חוזר איינשטיין עם שיר חדש של יענקלה רוטבליט וגיא בוקאטי. טקסט על הרגע שלפני הדבר הבא שצריך לקרות. תמונת מצב של כל רגע נתון שיכול להיות הרגע האחרון. פשוט ויפה.
נדמה כי בוקאטי לקח את המושכות מהעגלה של רוט והחליט פשוט להמשיך לדהור עם אותו הסוס. התוצאה הסופית היא רצועה טובה שהייתה יכולה להשתלב יופי ב"רגעים". למרות שהביקורות על על האלבום האחרון היו חלוקות, אני דווקא ממש אהבתי. לא צריך לייפות את האמת - אריק איינשטיין כבר לא מביא איתו דברים חדשים. הוא פשוט נמצא שם ומצידי הוא יכול להוציא אלבום בכל שבוע, אפילו שיהיה אותו דבר. שנאמר: כבד את אביך ואת אמך. היי, זה הדיבר החמישי, לא אני.
שלמה גרוניך – לו רק פרח קט (4:10)
מילים: יצחק מאיר
לחן: שלמה גרוניך
שלמה גרוניך קיבל מידידו הטוב, יצחק מאיר, שי לראש השנה. שיר בשם "לו פרח קט". מאיר (72) כיהן בזמנו כשגריר ישראל בשוויץ ובבלגיה, חבר הנהלת הסוכנות היהודית, קונסול כללי של ישראל ומה לא. חוץ מראש הממשלה הוא שימש כמעט בכל תפקיד אפשרי. בזמנו הפנוי הוא נפגש עם גרוניך, והפעם יצא מזה שיר.
הטקסט של השיר, כך מספרים לנו מקורות יודעי דבר, לא נכתב בציפייה שיולחן. בשביל גרוניך, הדבר לא מהווה מכשול. הבנאדם יכול להלחין ולפזמן כל רשימת מילים באשר היא, ולתת למאזין תחושה שמדובר בשיר הכי מסודר בעולם. יש לו כישרון, ללא ספק.
אבל הכישרון הזה לפעמים בא לו לרועץ. אני עדיין מתאושש מההשתתפות המביכה שלו בקדם אירוויזיון השנה. שלא כמו איינשטיין, מגרוניך אני מצפה ללהבות, לווירטואוזיות ומקוריות, כמו ב"יש לי סימפטיה" שממנו לא נרגעתי עד היום, או בשיר פסנתר פשוט (תבדקו את "הזמן עובר" האלמותי). יש לי הרגשה שהשיר הזה הולחן בחמש דקות לצורך יציאת ידי חובה. השיר הזה, למרות הטקסט העמוק שלו, הוא פשוט עוד שיר. לא משהו מיוחד. והפזמון משעמם. אוף.
אריאל הורוביץ – כל מי שאת (3:40)
מילים ולחן: אריאל הורוביץ
"המחוגים בשעון מתעקשים לזוז, בסיני אין היאחזות, וברדיו כל היום, לשיר זה כמו להיות ירקון". אריאל הורוביץ חוזר עם סינגל ראשון מאלבום רביעי שבדרך בשם "זמן אמת". אחרי שהקהל הישראלי לא עשה איתו חסד עם "מנסה ספר" (בארבי רקורדס) שיצא לפני שנתיים, הוא המשיך להופיע עם ההרכב שלו, העלה את המופע "לכו אתם" עם ג'קי לוי (לרוץ!) והתחיל לעבוד על אלבום חדש.
הורוביץ מוציא מהפסנתר את מה שהדור החדש של המוסיקאים לא מצליחים להוציא. במקום ללכת למקום רומנטי, דביק ומתקתק, הורוביץ הולך עם הפסנתר למקום כואב וקורץ גם יחד. והטקסט נפלא: "אבל פרח קטן שהביא לך חבר, וספר של באך על הפסנתר, הופכים את החדר לעיר מקלט, של כל מי שאת". לי זה נשמע כמו שיר המולדת הכי טוב של השנים האחרונות. עכשיו איך נחזיק מעמד עד צאת האלבום, אה? אריאל, לטיפולך הזריז, נודה.
פבלו רוזנברג - קוביות (4:12)
אחד הווקאליסטים הכי טובים שלנו הוא פבלו רוזנברג. זמר נשמה בגלל האופי ולא בגלל הז'אנר. בשנה האחרונה הוא הוציא את האלבום "חכיתי לך" (אייל רוברט הפקות), שהיה חלבי מדי לעומת המופע הספרדי שהוא רץ איתו בשנים האחרונות.
"קוביות" הוא שיר הכנה לאוסף חדש מבית הליקון שיראה אור בקרוב. זה ממש לא הולך להיות היסטרי כמו "מי אוהב אותך יותר ממני" שליווה את צאת האוסף של ארקדי דוכין. בגדול - הסינגל הזה ממשיך את הקו של האלבום האחרון. זה שיר פרומו, לא יותר מזה. אין כאן משהו חדש, או קמצוץ מהכישרון שפבלו מפגין בהופעה שלו, שחוזרים ממנה ואומרים "וואו, היה שווה לצאת, לקחת בייביסיטר, לשלם על המשקאות ועל החנייה".
אמן שייצא האוסף, שימכור פלטינה משולשת מצידי, ושאחר כך יישב לעשות לנו איזה אלבום בספרדית, או משהו שיוצא מתוך הבטן ולא לצורכי קידום מכירות. משהו שיגרום לנו שוב ושוב לצאת, לקחת בייבסיטר, לשלם על המשקאות וכו'.
אסף ארליך – חדשות מהמגירה (4:07)
מילים ולחן: אסף ארליך
אסף ארליך חוזר עם סינגל חדש מתוך אלבום שני שבדרך, ארבע שנים אחרי שיצא אלבום הבכורה שלו "טוקשואו" (עננה/הד ארצי). האלבום הקודם הופק ע"י חמי רודנר, שרומן מוסיקלי נרקם ביניהם. אם עוד לא שמעתם את "טוקשואו", תעשו מאמץ קטן ותאזינו לו. מומלץ ביותר.
"חדשות מהמגירה" נשמע מפויס יותר מהאלבום הקודם, וגם נדמה שארליך עבד שעות נוספות על השירה וההגשה שלו. השיר והאלבום החדש הופק על ידי עידו אגמון המוכשר, שניגן עם ארליך ב"טוקשואו" שקיבל כובע חדש, עם אחריות נוספת. ארליך הוא בין המוסיקאים המוצלחים שלנו, אלה שכיף לשמוע אותם וששיריהם ממשיכים לחלחל גם אחרי כמה האזנות. אין יותר מדי דברים לומר על הסינגל הזה, מלבד זה שהוא מוצלח, מעניין ועושה חשק לעוד. בינתיים אפשר להאזין לשיר ופשוט להמתין לאלבום. ואל תשכחו לתפוס את "טוקשואו" בהזדמנות. זה ישתלם לכם.