מתפרצת
כשסול, אר אן בי, היפ הופ והישבן של ביונסה מתאחדים - הגרוב נשפך, הגוף נסחף והקול חודר. העובדה שהאלבום החדש והתוסס B'Day הוקלט בשבועיים בלבד, רק מעצימה את אפקט הדיווה שנוסדה עוד בדסטניז. שווה לג'יי.זי
כל נתוני הפתיחה החשידו את ביונסה נואלס. אם למשל הייתם נדרשים לגבש דעתכם על בי רק מהסתכלות על צילום יח"צ של דסטניז צ'יילד, סביר שהייתם פוטרים אותה כעוד מגה-בייב-חברה-בלהקת-בנות-עם-העדפות-אופנתיות-בעייתיות-שתפרו-לה-להיטים-בהזמנה. שקללתם לתוך הרושם גם את הנתון שאבא נואלס מושך בחוטים שמאחורי ההרכב, וקיבלתם קייס בעייתי לתפארת מדינת הבריטניז.
אך העובדות הן שעוד בתחילת הדרך ביונסה כתבה את רוב להיטי הענק של דסטניז, ושאת הרטט המהפנט של אחוריה העסיסיים, מקשט קול דבש ממכר. כשפרצה בקריירת סולו עם האלבוםDangerously in Love, חוור התחוור לו מלוא הבוטי, כישרונה הברור וחדור הגרוב של בי.
מ-B'Day, החדש והאקסטטי של ביונסה, נשמע שגם היא בטוחה יותר במה שיש לה להציע. אם קודם לכן בעבעה בתוכה הדיווה, אז כאן היא מרשה לעצמה לעלות על גדותיה וממצה את מלוא הנפח של נוכחותה וקולה. ביונסה ושותפיה להפקה, ובראשם סוויז ביט, מיזגו בהצלחה ב-B'day את המסורת הרכה של הסול והאר אן בי עם הביטים הכבדים של ההיפ הופ, והרבה בזכות אותה דיווה שזקפה את ראשה.
תחושת דחיפות עולה מהשירים הרבים עם המקצב הדחוס באלבום, שהוקלט בשבועיים בלבד, אחרי שסיימה את הצילומים לסרט בכיכובה Dreamgirls. דומה כי אותה דחיפות שחררה את הרסן מעל בי, שבהעדר זמן או רצון להיות מדודה, "התאבדה" על הטרקים. האלבום, יצא רק נרווח מזה.
קשה שלא להיכוות מהרתיחה ההדרגתית של הלהיט Deja vu (עם ג'יי זי, בן זוגה) או שלא להיענות להצעת השדרוג המפתה של Upgrade You (גם הוא עם ג'יי זי). Suga Mama וה-Fאנקי הממסמר מעלה באוב את דמותה של ארתה פרנקלין מהסבנטיז, ולא רק כי היא מוכנה למסור לגבר שלה את כל רכושה (Respect), אלא בעיקר כי היא לא מתביישת להגיש לו את כל קולה. ו- Freekum Dress ההיסטרי תובע תשומת לב כמו שאמורה לעשות שמלת ה"הממי אותו", שלפי מיס נואלס, כל בחורה צריכה להחזיק בבית כדי לשמור על הגבר שלה.
אך לא כל האלבום נגוע בהיסטריה, מהסוג הקצבי. ב-Resentment, בי הלבישה לחן סול יפהפה על הנעימה האינסטרומנטלית של קרטיס מייפילד Think. כנראה שהשיר המרגש הזה על שברו של אמון אחרי בגידה, הוקלט בטייק יחיד ואותנטי, כי בי נשמעת בו שהיא על סף בכי. אני מחיתי דמעה בסופו.
אמנם יש ב- B'day שירים משכנעים פחות (בעיקר Kitty Kat ו-Green Light שההפקה הרזה של הנפטונז סחטה מהם את העסיס), אך רוב רובו של האלבום מורכב משירים שסוחפים בהלך הרוח שלהם. ואם כך, כנראה שבי עשתה משהו כמו שצריך. יפה לה דיווה.