כמו יין בשן וטוב
יגאל בשן מדבר על תדמית הדוד הטוב ועל מופע הלהיטים החדש
"החיים זה מה שקורה לנו בזמן שאנחנו עושים תוכניות אחרות", מצטט יגאל בשן את ג'ון לנון כשהוא יושב לדבר על המופע החדש שלו. "בואי נעשה לנו חג", עולה הערב (שלישי), בהשתתפות לא פחות מ-14 נגנים ו-3 זמרות ליווי. כשמאחוריו ארבעה עשורים של פעילות מוסיקלית, עשרות אלבומים, ביניהם ארבעה לועזיים, בשן מרגיש שזאת נקודת הזמן הכי טובה מבחינתו לעשות סדר בשיריו הגדולים. אגב, אל תעזו לומר לו שהוא מתקמבק, ועל כך- מייד.
שלוש שנים אחרי שיצא אלבומו האחרון "שמיים תחייכו" (הד ארצי), החל בשן (56) לעבוד על אלבום חדש. או אז, חבר קרוב המליץ לו להעלות את השירים שלו במופע גדול. "הבנתי שיש עיתוי באוויר, ושיש לי המון קלאסיקות מאחוריי, ושזה הזמן להעלות אותם על הבמה", מספר בשן. "עשינו בינתיים כמה הופעות הרצה בשקט, וזה התקבל בחום".
בוא נחזור רגע לשנות ה-70. אז בדיוק פרצת והוצאת אלבום כל שנה. זה לא דבר מובן מאליו בתעשייה של היום.
"היום זה הפך לכל ארבע שנים. תראה, הייתי אז בן 17 וכבר היה לי להיט ברדיו. לא היה לי מודל לחיקוי. אמנם היה את סינטרה, ובארץ את אריק איינשטיין, אבל כולנו חשבנו שזה הכל אפיזודה חולפת. רצינו להספיק הכל ועשינו אלבום כל שנה. אלה היו ימי התום. לא הייתה חשיבה שיווקית ויחסי ציבור. פשוט עשינו, אבל לא הייתה תעשייה - הכל היה חדש. יצרנו הרבה מתוך חדווה וכל יום כתבנו שיר".
במהלך הקריירה המוסיקלית רבת השנים, בשן הספיק גם לכבוש את עולם הילדים בסערה באמצע שנות השמונים. יחד עם עוזי חיטמן המנוח, ויונתן מילר יבדל"א, הקים בשן את להקת "הופה היי", שהפכה להצלחה טלוויזיונית בערוץ 1.
אתה עדיין מאוד מזוהה עם עולם הילדים. זה מפריע לך?
"תלוי באיזה דור מדובר. הדור של 'הופה היי', היום הוא בן 25-30 והם אלה שקונים היום כרטיסים להופעות שלי. אבל האמת היא, שמאוד הפריע לי שלא יכולתי לצאת מעולם המיינסטרים. כשעשינו את 'כמו צועני' באמצע שנות הה-80, זה עדיין נחשב למיינסטרים ואחרי זה גם מה שעשינו ב'הופה היי'. אחרי זה עשיתי את תוכנית הטלוויזיה ובכלל לא יצאתי מזה.
"כשאני מסתכל אחורה, 'הופה היי' הייתה תקופה מדהימה עבורי. הציעו לי לעשות את זה כסדרה בטלוויזיה, היה ערוץ אחד באוויר וזה היה נראה לי אתגר מדהים. זה תפס היסטרי, רץ הרבה שנים ופירנס הרבה משפחות. אתה יודע, הכיף הכי גדול היה שבשתיים בצהריים הייתי יוצא להופעה בעפולה וחוזר בשמונה בערב לראות חדשות. הייתי באמצע שנות השלושים של חיי והחיים היו נורמליים.
"בשלב מסוים, הרגשתי שמיציתי ושאני חייב, מבחינה אמנותית, להמשיך ולאתגר את עצמי. קח לדוגמא היום את 'יש לי ציפור קטנה בלב'. אנשים שרים את זה היום מגיל 8 ועד 80. יותר מזה, במופע הזה, נלחמנו עם עצמנו על אילו שירים להוריד, לא מה להוסיף".
קאמבק זאת מילה גסה בעינייך?
"זה לא קאמבק, כי הייתי קיים כל הזמן".
האלבום האחרון שלך לא עשה יותר מדי רעש.
"הוא לא עשה את הרעש, אבל הוא כן התקבל יפה ברדיו. בגלל זה אנחנו רוצים לעשות עוד דיסק. אבל כרגע מדובר געגוע. יש במופע שירים שלא שרתי מהצבא, כמו 'מהצפון באהבה' ואחרים. אני מדבר איתך על תקופה שלפני 35 שנה".
אתה מפיח חיים חדשים בשירים, או מגיש אותם כמחווה?
"אני ממש חי אותם מחדש. מישהו אמר לי שהשירים נשמעים חדשים לגמרי. גם השירים של 'הופה היי' לא נחשפו עדיין. הם הושמעו ברדיו, אבל לא בוצעו על במות. הרבה אנשים עוברים חוויה חדשה בשמיעה של זה בלייב. במיוחד הדור הצעיר".
במסגרת מאמציו לשבור את תדמית הדוד החביב, מזה כמה שנים מגיש בשן את תוכנית הרדיו "בין שישי לבשן" המשודרת מדי יום שישי בשעה שלוש ברשת ב', אשר פונה לקהל מבוגר. כן קאמבק, לא קאמבק, בשן טוען שזה הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לו. "זה דבר שלא ידעתי שקיים בי", הוא מספר, "לא האמנתי שיש בי דבר כזה שנקרא הגשה רדיופונית. עד אז התראיינתי מהצד השני של המיקרופון, שלא נראה לי אינטימי אף פעם".
יוצא לך גם לעקוץ מדי פעם ולצאת מהתדמית העגולה.
"אני עושה אקטואליה רכה, לא קשה. כמובן שיש טיפה ציניות. אבל אני מחפש בשעה שלוש של יום שישי ריגושים לשבת, לא ציניות. עם זאת, השבוע הישראלי מכתיב לנו את זה כל הזמן. ההגשה של התוכנית זה הפאן. הכתיבה זה הקטע הקשה. לרכז את העיתונים ביום חמישי בערב, להגיב ולכתוב, וזה עוד במדינה שבה ביום שישי הכל משתנה, ואתה צריך לשנות את מה שכתבת".
אני מניח שקהל המאזינים שלך הוא לאו דווקא הדור הצעיר.
"זאת תוכנית עם רייטינג מאוד גבוה - מאות אלפי מאזינים. אני מניח שחלק מהקהל שיבואו למופע זה חבר'ה שמאזינים לרדיו".
מה בדבר לחזור לעבוד על הדיסק החדש?
"אני מקווה שנחזור לעבוד עליו בקיץ הקרוב".
יגאל בשן יופיע הערב (שלישי), ה-30 ביוני 2006, בשעה 21:00 באמפי וואהל בפארק הירקון בת"א.