צומת קפלן
ירמי קפלן מבצע ביטלס עם תזמורת, ועדיין מרגיש אותו רוקר פרוע. ראיון
ספק אם יש להקה שהייתה לה השפעה גדולה כל כך על המוסיקה של המאה ה-20 כמו הביטלס. יותר משלושים שנה עברו מאז שהלהקה התפרקה, חלק מחבריה כבר אינם בין החיים, אך המוסיקה שלהם ממשיכה לחיות.
היא ממשיכה לחיות הן בחדריהם של בני טיפש עשרה שמנגנים שירים עם ספר אקורדים של הביטלס והן בהופעות של נגני ג'אז שמנגנים פראפרזות על השירים שהפכו ברבות השנים לסטנדרטים.
הפעם מופנה הזרקור אל ירמי קפלן והתזמורת הסימפונית החדשה של חיפה. במוצ"ש הקרוב, 20 במאי 2006, תעלה התזמורת, בניהולו המוסיקלי של נעם שריף ובניצוחו של גיל רווה, קונצרט שיוקדש כולו לאלבום Abbey Road של הביטלס שיצא בשנת 1969. ילווי את התזמורת ההרכב The Revolvers והזמר והיוצר ירמי קפלן. קפלן, חובב ביטלס מושבע, חלק אתנו את הקרבה האישית שלו לאלבום.
למה דווקא Abbey Road?
"זה אתה צריך לשאול את גיל רווה, המנצח של התזמורת", מספר קפלן: "הוא פנה אליי ושאל אותי אם מעניין אותי לשיר ביטלס עם הסימפוניה. אבל תשמע, אתה מדבר עם מישהו שגדל בשנות ה-70. אם גיל היה אומר שהולכים לנגן את Let It Be, זה היה מלהיב לא פחות. באוסול, אין ספק שאבי רוד זה ה-אלבום. הוא אלבום מופת. גם סרג'נט פפר הוא מופת, ללא ספק, אבל, אבי רוד הוא גם האלבום האחרון שהם הקליטו.
"באבי רוד יש הכל עבור חובב ביטלס. זה אלבום מונומנטאלי - יש בו את השירים הנפלאים של ג'ורג' הריסון - שכל שיר שלו זה פשוט בול פגיעה. ויש גם את כל מחרוזת השירים של צד בי, למי ששמע את זה כשעוד היה תקליטי ויניל. היה משהו מהפכני בכל השירים הקצרים האלה".
מאחורי ירמי קפלן ( 45), ארבעה אלבומי סולו. האלבום החמישי בהריון מתקדם. בהופעותיו הוא נוהג לשיר חמוש בגיטרה, אך הוא ידוע גם בחיבתו העזה למערכת התופים, מאחוריה נהג לשבת כחבר להקת "תערובת אסקוט", לצידם של אסף אמדורסקי וג'נגו. אבי רוד, מסתבר, הניבה עבורו מספר תבניות קצב כשעוד היה כזה קטן:
"גם בנעוריי וגם היום, שמעתי הרבה סולואים של תופים, וכולם רוויי טכניקה. באבי רוד, שהוא אלבום פופ-רוק, אם יש בכלל דבר כזה, יש סולואי תופים שהם פשוטים וברי ביצוע עבור כל ילד שמבין קצת בקצב מצד אחד, ומצד שני, יש בהם משהו סוחף".
מתי שמעת את האלבום בפעם הראשונה?
"הייתי בן 9 בערך כשיצא האלבום, אבל שמעתי אותו יותר החל משנת 1971, כשהייתי בן 11, או 12. התעמקתי בו לאורך השנים. זה מסוג הדברים שצריכים לשקוע אצלך לאט-לאט. גם אחרי שהביטלס התפרקו, הייתי ממשיך להקשיב לאלבומים שלהם בשלמותם. אלה דברים שנשארו איתי עד הצבא וגם אחרי. הייתי חוזר הביתה ושומע את התקליט. הייתי לפעמים מרפה לתקופה, ואז חוזר לשמוע וזה היה מכה בי: 'וואו,זה חזק. איזה שירים, אילו ביצועים, אילו המצאות מוסיקליות'".
איילת ישועה, מנהלת פורום ביטלס בנענע, מרחיבה מעט על האלבום:"Abbey Road הוא האלבום האחרון שהקליטו הביטלס יחד. Let it be יצא אחריו אך הוקלט לפניו. למרות שהוקלט בימיה האחרונים של הלהקה, היחסים העכורים בין חבריה לא השפיעו על איכותו של האלבום, שמציג לנו להקת רוק מגובשת המסוגלת לגוון בין בלדות (Something) והרמוניות קוליות נפלאות (Because) לבין שירי גיטרות מנסרות (Come Together ו-I Want You ).
"Abbey Road הוא אלבום שמוצא את עצמו בכל רשימת סיכום נחשבת, ולא בכדי. הוא מפורסם בזכות העטיפה שלו עם התמונה של חברי הביטלס חוצים את מעבר החצייה שמחוץ לאולפני אבי רוד, ובעיקר בזכות מחרוזת קטעי השירים החוברים יחד ליצירת הרצף הנפלא של ה'צד השני', כפי שכונה בימי התקליטים. בדיוק כמו שהנציח אותו אהוד בנאי בשיר 'זמנך עבר': 'אני לא זז מכאן עד סוף הצד, זה קטע נהדר'".
התדמית של ירמי קפלן, היא של הילד הרע שיודע לעשות רוק'נרול ביי דה בוק, כמו שאומרים. הוא משתולל על הבמה, לפעמים שורף אותה - מבחינה מטאפורית כמובן - ונותן שואו של ממש. בד בבד, הוא נחשב לכותב שירים שאוהב ויודע לפנק את מחברת שיריו. אולם ירמי לא ממהר להתנער מהתדמית הזאת נוכח ההופעות האקוסטיות שהוא לוקח בהן חלק והמופע עם הסימפונית.
"בעניין הזה אני מאמין שאני ממשיך להחזיק את הדגל. מותר לבנאדם שיהיה לו יותר מפן אחד. אוהבים להגדיר אותי כרוקר. אומרים ש'הדפוק הזה' הוא השיר שמאפיין אותי, את ההתפרעויות וההשתוללויות שלי. תראה, זה קורה בהופעת, אין מה לעשות. באיזשהו שלב, אני מאבד את זה ואז רק אלוהים יודע מה הולך להיות. גם אני אוהב את זה וגם הקהל אוהב את זה".
"ההופעות האקוסטיות זה משהו שהתחיל ב'פסטיבל הפסנתר', והמשיך לעוד מקומות. אני עושה גם את זה וגם את זה".
התזמורת הסימפונית מתכננת לבצע את כל שירי האלבום בקונצרט המתוכנן. קפלן מספק רמזים על ההדרן: "אנחנו גם עושים כמה ספיישלים, ביניהם את Hey Jude. השיר הזה היה הסלואו הראשון שזכור לי מכיתה ה'. הייתי אז גמד, ורקדתי עם מלכת הכיתה שהייתה גבוהה ממני. אני עמדתי על מדרגה והיא על הרצפה, וכך רקדנו ביחד. זה היה גן עדן בשבילי".
בספטמבר-אוקטובר השנה, לדברי קפלן, מתוכנן לצאת אלבום האולפן החמישי שלו. "אני מנגן שירים חדשים בהופעות ומקבל תגובות טובות. אני לא כותב הכל לבד. אני משתף אנשים שהם לאו דווקא מוכרים, אלא מוסיקאים שעובדים איתי ויושבים אצלי בסשנים. יושבים אתי בחדר כמה חבר'ה, בהזדמנויות שונות, וביחד יוצא לנו משהו, שיר נולד".
קפלן נעזר בכתיבת הטקסטים בארז ברזוליק ואדמית הראל, מי שכתבה גם עבור האלבום החדש של שלומית אהרון, שייצא בקרוב. "שיתוף הפעולה עם אדמית התחיל בזמן שכתבנו שיר לשלומית. בסוף לא לקחו את השיר. התייעצנו והסכמנו שאנחנו אוהבים אותו כמו שהוא. השיר עצמו נכתב עבור בחורה. זה היה תרגיל טוב בשבילי, כי לא התחייבתי מבחינת מוסיקלית לעצמי. ככה יצאו לנו שלושה שירים, ואני מקווה ששניים מהם ייכנסו לדיסק".
איך אתה מתייחס לעבודה על טקסטים עם אחרים? אתה מרגיש שפולשים לטריטוריה שלך?
"כל דבר שאתה מפיק, אתה נורא רוצה לאחוז בו. אתה חייב, כי זה שלך ונורא קשה לך להיפרד. אבל לפעמים הדברים לא מחודדים ולא ברורים מספיק. אין שום דבר רע בקבלת רעיונות מאחרים. כאדם בוגר, אני מרשה לעצמי גם לשתף אחרים. אני עדיין מחשיב טקסט כשלי, גם אחרי שמישהו טיפל בו. באלבום הקודם יש שירים שעבדתי עליהם ביחד עם ארז ברזוליק. אני כבר לא זוכר מי כתב איזו שורה".
אפשר לצפות לאלבום בועט?
"אני מאמין שיהיו כאלה שיגדירו את זה כסוג של רוק. אני חושב שעדיין יש בי משהו מרדני, שרוצה לזעזע, לתקוע את החנית, לשים אגרוף, לנער. קשה לי לכתוב שירי אהבה נוסח 'את מתוקה, אני אוהב אותך'. לא משם באה אליי ההשראה. אני צריך דרמות. משם אני חי".
קונצרט המחווה הראשון ל- Abbey Road יעלה במוצ"ש, ה-20 למאי 2006, באודיטוריום חיפה בשעה 21:00. מנצח: גיל רווה