יאסו, יהודה

מוצאי יום העצמאות במועדון הזאפה בת"א. המקום המה אדם. ניתן היה לחוש בהתרגשות בקרב הקהל שקיבל את יהודה פוליקר ולהקתו בתשואות נלהבות.

פוליקר עלה לבמה. המאוול המסורתי של טרנס אוריינט בקע מגרונו - אות פתיחה לחגיגה יוונית שנמשכה כמעט 20 דקות והסתיימה בביצוע יווני לשיר השיירה.

המופע "אוריינט אקספרס" הוא ערב אקוסטי, שלכאורה מבקש להציג את שיריו של פוליקר בעיבודים חדשים. אך ככל שנקפו הדקות התחזקה ההכרה כי מדובר בהצהרת כוונות.

התמורות שחלו בשנים האחרונות במוסיקה הישראלית לא משאירות מרחב מחייה לאמנים ותיקים כמו פוליקר. בעידן של כוכבים נולדים, אלבום ישראלי נוסף מבית היוצר של פוליקר דוגמת "איך קוראים לאהבה שלי" או "הילד שבך" סביר שיזכה לכבוד שלו מקסימום כמתנת חג לדודים ולדודות.

"שיר אחרון, וזהו". זהו, שלא

מדי פעם לקח פוליקר אתנחתא מהבוזוקי, והתיישב מאחורי הגיטרה האקוסטית. הוא ביצע גירסה אינטימית ל"איך קוראים לאהבה שלי", ומיד אחר כך הצטרף אליו נעם אטלס, כשמלודיקה צמודה לפיו, והשניים ביצעו עיבוד שקט ל"צל ואני". זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי את השיר הזה לעומק.

לעתים ניכר על פוליקר שפוקדת אותו עייפות חומר ארעית, אך הוא מיד שב לאיתנו. אין מה לעשות - האמן הוותיק הזה התבגר עם השנים, אך לעולם הנגינה שלו על הבוזוקי נותנת את ההרגשה שהוא מגלה אותו בכל פעם מחדש.

הופעות כאלה, מלוות לרוב בתהייה שמא האמן בא לגזור עלינו קופון ותו לא, או שהוא מביא איתו משהו חדש. במקרה הזה, מדובר במשהו חדש לחלוטין, ללא ספק - רחוק מביצועי הרוק והביצועים האלקטרוניים של קיסריה. גם לא יותר מדי אקוסטי, אבל המון יווני. המון. בקרוב ייצא לאור האלבום היווני של פוליקר, שעליו עבד יחד עם המשורר היווני מלוניס רסוליס. ההופעה המצוינת של אמש היתה בבחינת הצהרת כוונות מוסיקלית שביססה את התחושה שפוליקר הולך להוציא בקרוב את האלבום הכי טוב שלו.

הופעות קרובות:

חמישי (היום) ה-4 למאי 2006 בשעה 21:00, מועדון הזאפה
שישי ה- 5 למאי 2006 בשעה 21:00, מועדון הזאפה