שרים וזוכרים
דניאל סולומון, פיטר רוט, דן תורן ודודי לוי הם ממשתתפי פרוייקט "עוד מעט נהפוך לשיר" המנציח נופלים באמצעות הלחנת מילותיהם. בשיחה אישית הם מספרים על המחשבות והתחושות בעבודה עם השירים של אלו שאינם עוד
המושגים "הנצחה מקורית ומכובדת" ו"שירים של מיטב האמנים להורדה בחינם" נשמעים לכם קצת מוזר באותה נשימה? אצלנו בארץ הכל אפשרי, ופרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" המוקדש כולו לשירים שנכתבו על ידי חללים, עולה זו השנה הרביעית בתחנת הרדיו גלי צה"ל שגם יזמה ומפיקה אותו. במסגרת הפרויקט, שישודר בצהרי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, יבצעו מיטב אמני ישראל שירים שהולחנו למילותיהם של חיילי וחיילות ישראל שחרפו נפשם על הגנת המולדת.
בין האמנים שיטלו חלק בפרויקט השנה, ניתן למצוא את הראל מויאל, פיטר רוט, סינרגיה, אביתר בנאי, שייגעצ, יזהר אשדות, מיקה קרני ואחרים.
במסגרת פעילותם המבורכת של האמנים, החליטו באתר imusic להעלות ארסנל נכבד של שירים מפרויקטים של שנים קודמות, להורדה חינם ע"י הגולשים. ההורדה תתאפשר החל מהיום (שני) בערב ועד מוצאי יום העצמאות. יוזם העניין הוא בני נדיבי, מבעלי האתר, בן שכול ששכל את אביו, אל"מ מרדכי (מוטקה) נדיבי ז"ל בשנת 1971, כשהיה רק בן 8.
ב-20 לאפריל 1971, עלה אל"מ מרדכי (מוטקה) נדיבי על מוקש בתל מארישה אשר בבית ג'וברין ונהרג. יחד עימו נהרגו סא"ל פרץ עורי, רס"ן מרדכי לוסטיג וסרן ברוך רוזן זכרם לברכה. אל"מ נדיבי הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים. את בנו של נדיבי לא היה ניתן לראיין, אך ביקשנו לדבר עם מספר אמנים ששירם יעלה להורדה באתר, על מנת ללמוד על הקשר בין השירים ובין המוות, ובין יצירה לבין נצח.
אמנים רבים נרתמו למיזם של אתר imusic וכמעט כל מי שפנו אליו הגיב בחיוב. האמנים ששיריהם יעלו לאתר כוללים את דן תורן, רמי קלינשטיין, אביתר בנאי, שי גבסו, סיוון שביט, דניאל סלומון, דודי לוי, יהודית רביץ, ברי סחרוף ואחרים. קשה לחשוב איך מתיישבים לעבוד על טקסט, כשמעל מרחף ענן אפור שכל הזמן מזכיר כי מדובר בשיר של חלל ממערכות ישראל.
"כל מה שלא יגידו המילים
כל מה שלא יעידו הצלילים
כל מה שלא יאמרו לך האנשים
כל מה שלא יגידו המילים,
כל אהבתי, שעוד לא ראית
כל מה שאני, שעוד לא שתית,
כל מה שלא,
הכל, הכל ישיר לך אלוהים".
המילים הללו הן פרי עטו של סגן זהר חלמיש ז"ל. שנהרג בשנת 1993 בקרב מול מחבלים בג'בל צאפי. את מילות השיר הלחין וביצע דניאל סלומון. משהו במינימאליזם של חלמיש תפס לו את העין: "מילות השיר מאוד בלטו לי לעין" מספר סלומון, "בעיקר בעובדה שיש בהם משהו רגיש ושברירי. יש בהם משהו שעומד כקונטרס למישהו שתפקד כחייל קרבי. בתקופה שהוא ראה לנגד עיניו מתח, לוחמה, אנשים פצועים והרוגים, והוא מצא את הזמן ואורח הרוח הנפשי לכתוב שירים מהסוג הזה".
תהליך קבלת הטקסטים היה חופף כמעט בין כל האמנים. רובם קיבלו מספר רב של טקסטים ומתוכם ניסו לדוג את אלה שהם התחברו אליהם בצורה הטובה ביותר.
איך אתה, בתור יוצר, ועוד קודם לכן, בתור בן אנוש, מניח בצד טקסט שאולי לא התחברת אליו? האם אתה מרגיש רגשות אשם שמא פגעת במישהו, למרות שלא הכרת אותו?
"אני אישית לא הרגשתי ככה" מעיד סלומון על עצמו, "קודם כל, הרבה מאוד שירים הוגשו להרבה מוסיקאים, ואם היה שיר אחד שאני לא מצאתי לנכון להלחין, מישהו אחר כן. החיבור האישי שלך עם השיר מאוד חשוב בנקודה הזאת, למרות שמדובר במישהו שלא איתנו. המחשבה היא שמי שכתב את השיר הזה הוא עדיין איתנו".
כלומר שמדובר בשיקול אמנותי גרידא?
"זה שיקול נפשי. או שאתה מתחבר למה שאותו אדם כתב או שלא. קיבלתי גם הרבה דברים יפים אחרים, אגב, אבל חיפשתי משהו שהכי נכון לגבי לאותה תקופה. כדי שהחיבור יהיה אמיתי לא מתוך הכרח של להלחין שיר כזה, אלא מהמקום של להלחין משהו אינטימי".
ומה תפס אותך בשיר הזה?
"יש משהו בזהר שרואה את האהבה כמשהו גדול מהמציאות היומיומית שאנו חיים. הוא ראה ראייה מאוד גדולה כזאת, כמעט בלתי אפשרית ולא מושגת. מאוד התחברתי אליו מהמקום שלי. זה יצר את החיבור האינטימי ביני לבינו".
סלומון איננו בודד עם התחושות החזקות שעולות מן המילים של זהר, ומאוחר יותר הוא גילה שכנראה באמת יש משהו בשיר הזה שמספר על זהר בצורה מיוחדת במינה. "זהר כתב שירים נוספים ויש מן ספר כזה שהמשפחה שלו איגדה, שכללה צילומים שלו – הוא מאוד אהב לצלם, אם זה אנשים על החוף, נופים ועוד הרבה דברים - ובספר הזה שולבו קטעי יומן שהוא כתב, מן הגיגים שכאלה. זה היה מאוד מפתיע שאחרי שבחרתי להלחין את השיר הזה, המשפחה בחרה את החמש שורות האלו של השיר שיפתחו את הספר. כנראה שגם הם, אולי, הרגישו כמוני שמשהו בחמש שורות האלה נותן חתך מאוד עמוק של מי שהוא".
"רוצה לראות אותך מתקלחת
להיות הסבון
אחר כך לקנא במגבת
אולי גם בטמפון.
רוצה לראות אותך ברחוב
להיות החזייה
אולי להיות החולצה
שבה את מזיעה
רוצה להיות המצעים שלך
כותנת הלילה שלך, הפיג'מה שלך,
מתג שלך, הסדין שלך, האוויר שלך,
האהוב שלך".
המילים הללו נכתבו ע"י גיורא אס ז"ל, והן הולחנו ובוצעו ע"י דן תורן, בפרויקט של גל"צ משנת 2003(למילות השיר המלאות לחצו כאן). מאיר גולדברג, חברו הטוב של תורן, הגיש לו חמישה טקסטים של גיורא ואמר לו שאת הטקסט הזה הוא אוהב במיוחד. תורן עצמו גם התחבר, הלחין וביצע אותו, ובנוסף צירף אותו לאלבומו "מסיג גבול" (פה גדול) שראה אור שנה מאוחר יותר.
"מאיר ערך את השירים באותה שנה" מספר תורן, "ומאז שהוא יצא אצלי באלבום הוא גם שודר כמעט שנתיים ברדיו".
התחושות שעולות מפרויקטים מהסוג הזה, זה שהשירים האלה מקבלים הצדקה קיומית בגלל שהם עולים במסגרת ימי זיכרון, ולאו דווקא בגלל שיקולים אמנותיים כמו שמגיע לכל שיר באשר הוא.
"תראה, בגדול זה שיר של זיונים. 'אני רוצה להיות התחתונים שלך' וכאלה. זה שיר של נער חרמן. זה לא שיר מוות, אתה יודע. זה שיר של צעיר חרמן שמת. זה שונה במקצת. אתה יודע מה - להיפך, ביום הזיכרון אי אפשר לשדר את זה. אבל אני לא רוצה להתעסק בזה יותר מדי. עשיתי את זה כי זה שיר טוב, והופעתי עם זה יחד עם 'שליחי הבלוז' וגם על במה של יואב קוטנר, למשל".
דודי לוי מעלה שני שירים לאתר imusic במסגרת פרויקט ההנצחה של אל"מ נדיבי ז"ל, "אני מצטער" של סגן גל לב-רן ז"ל שנהרג בשנת 1997, "רקוויאם למוכרת הפרחים" שכתב רס"ל איתמר אליה ז"ל שנפל באותה שנה.
"עכשיו אני מצטער, אני מצטער
על דברים, שלא עשיתי,
שלא אמרתי, שלא כתבתי
אני מצטער, מצטער.
לא רשמתי יומן, לא יכולתי, חשבתי לעצמי
מה כבר אוכל לרשום, שעוד לא נרשם?
מה בכוחן של מילים לתאר, להסביר, ללמד?
פחדתי, שזה יהיה מביש
החלטתי לצלם, לצלם והרבה
אולי הלכה כאן איזו נשמה
אולי הלכה כאן נשמה".
(מתוך: "אני מצטער" מילים: גל לב-רן, לחן וביצוע: דודי לוי).
"הפרויקט מקסים בעיניי, והשתתפתי בו פעמיים עד היום" מספר לוי, "קיבלתי חבילה של טקסטים שמתוכם יצא לי להלחין את שני השירים האלה ולהתקדם איתם הלאה. זה נכון שמשהו בשירים נכנסים לנישה של יום הזיכרון, אבל דע לך שיש דיבור של כך שייצא דיסק כזה מתישהו. שמעתי את השירים שם ויש המון שירים יפים".
"באיזשהו שלב, או ששיר מחזיק מעמד או שהוא לא. הזמן עושה את הדברים האלה. אני מאוד אוהב את שני השירים האלה, ואני מאוד שמח שעשיתי אותם. אני גם מעלה גרסה אקוסטית ל'רקוויאם למוכרת הפרחים', גרסה לא מופקת ששלחתי בתקווה שיעלו את זה".
איך בכלל ניגשים להלחין שיר שכזה, זה כמו שמלחינים שיר של משוררים שכבר אינם איתנו?
"תשמע, אתה בעצם ניגש לטקסט של בנאדם שנהרג במערכות ישראל. זאת תחושה אחרת לגמרי".
אתה חושב פעמיים על הלחן או הולך ישר למקום מינורי?
"אני יודע שזה יכול לקרות וזה קרה לחלק מהאמנים. אין כאן משהו שמח ואין בזה נפגם. אנחנו בגדול עוסקים בעניין של פרידה. כשאני נכנס לכזה פרויקט אני כן מנסה להרגיש את השכול. דן (תורן) למשל, הלחין שיר קופצני לגמרי, וזה סבבה לחלוטין. לא חייבים להיות עצובים. זאת מדינה שהדברים האלה הם חלק מהנצחה שלנו".
בוודאי גם נוצר קשר מיוחד עם המשפחות.
"בזמן העבודה שלי בפרויקט, הייתי בקשר עם שתי המשפחות. זה קורה באופן טבעי. זה מאוד חשוב להם. למשל, למשפחת אליה היה קשה שנוגעים בטקסט של הבן שלהם. גם עם משפחת לב שמרתי על קשר, ואמא של גל הייתה באה להופעות שלי. נוצר פה חיבור. כשאתה ניגש לכזה פרויקט אתה צריך לדעת שאתה נוגע בנקודות גם שלך, כי גם אתה נחשף.
"בקשר ללחן - אתה פשוט עושה את זה. אם אתה מסתבך עם עצמך אתה חוסם את היצירה שלך. אני כן חושב שצריך כאילו לעשות עבודה קרה. להתייחס לזה כמו שיר לכל דבר. אבל זה לא עוזר כל הבירבושים, כי באופן טבעי הסיטואציה מאוד אינטימית. יש משהו שנשאר לנצח דרך השירים האלה, גם עם המשפחות. לא מדובר בקשר יומיומי אבל זה משהו נצחי. זה ברור לי לגמרי".
"דן הקטן ישב על כיסא
ששי ומשה שתו קפה
הו... הו... הו...
מיכל הקטנה ישבה בפינה
ודן התבייש ממיכל הקטנה
הו... הו... הו...
דן רצה עצה טובה
לדבר איתה על אהבה
דן רצה עצה טובה
לדבר איתה על אהבה
דן ומיכל עלו לחדרה
שם דיברו על אהבה" .
"דן הקטן" (למילות השיר המלאות לחצו כאן) נכתב ע"י סמ"ר אייל דרור-וקנין ז"ל שנהרג בשנת 1995, והוא הולחן ובוצע ע"י פיטר רוט. "השיר הזה כל כך נגע בי" מספר רוט, "כי הוא היה ילדותי של ממש. ראית שכתב את זה בנאדם מאוד שמח. נראה לי שזה מה שתפס לי את העין וגם שזה חייל שהיה אמור להיות בגילי. גם לזה היה עניין רציני בקטע הזה".
לוקח זמן עד שאתה מנתק את עצמך מהמקדם העצוב ויושב להלחין את השיר בצורה נאמנה לתחושות הפנימיות שעולות ממנו?
"השיר הזה הולחן בסגנון כמעט כמו של ה- Beach Boys. אני הרגשתי שיש נטייה ברורה ללכת אל המקום הזה שהוא נורא מלנכולי. אנשים שוכחים שהחיילים האלה היו בחיים ומן הסתם הם היו, בחלקם, אנשים מאוד שמחים. זה לא אומר שכל שיר כזה חייב להיות עצוב ונוגה. גם יצא לי להכיר את המשפחה של אייל. המשפחה קיימה יום לזכרו וניגנתי את השיר הזה לבד עם גיטרה, והיה מאוד מרגש. גם מהסיפורים ששמעתי אחרי היום הזה, הבנתי שהמשפחה מאוד שמחה, ואני חושב שפשוט קלעתי למקום הזה שפשוט היה שם בנאדם שמח, שאהב את החיים".
שירים מהפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" יועלו להורדה בחינם באתר imusic מערב יום הזיכרון ועד מוצאי יום העצמאות.
פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" 2006, ישודר בגלי צה"ל, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, ביום שלישי ה-2 למאי 2006, בין השעות 14:00-16:00, עורך ומגיש: גולן יוכפז