רע לי סאבלימינלי
סאבלמינל לא מצליח להצדיק אפילו חצי מאלבומו החדש הארוך מדי, המונטוני והלא משכנע
סאבלימינל – בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר / תאקט
אחת הבעיות של חלק מהאמנים בישראל היא העובדה שבדמם לא זורם היצר העסקי. חלקם נמצאים בשואוביז בעיקר מטעמים אמנותיים טהורים, ולפעמים אינם מתקדמים כיוון שאינם יודעים למצוא את המיזוג הבריא בין יצירה לבין שיווק. ישנם אמנים שמנוהלים על ידי מנהלים אישיים, אנשי יחסי ציבור ואחרים, שמשתדלים לנתב אותם בדרכים הנכונות ויש כאלה שגם עם כל הניהול שבעולם לא שורדים. ויש את סאבלימינל.
קובי שמעוני הוא איש עסקים ממולח, אחד כזה שיודע לקרוא נכונה את השטח ויודע מאיזו זווית לתקוף. כשהוא רצה להופיע עם דגל ישראל על הבמה ולהביע את תפיסותיו המדיניות, הוא לא חשב מה יגידו על כך הפלגים האחרים. כשהוא ישב לעשות פרסומת וכולם קראו לו אדון שוקו, הוא מזג לעצמו עוד כוס של חלב והסביר בשפה רהוטה שזה צעד כלכלי נטו לקראת עצמאות שאינה תלויה באף אחד.
היום יש לו חברת תקליטים, סוללת אמנים שהוא החתים, חולצות, יומנים וחברת אינטרנט, לא מזמן יצא משותפות בפאב ועוד ידו נטויה. ללא ספק, איש עסקים מצוין שיודע כמה הוא שווה וכמה מגיע שישלמו לו על זה. עם זאת, לא פעם ישבתי לתהות על קנקנו האמנותי ונדמה כי לכנותו מוסיקאי ייחשב כסוג של הפרזה.
כבר שנים שאני עוקב אחריו ועוד לא יצא לי להיאחז בצמד המשענות של הכסא מחשש שאפול מהתרגשות. יש לו קרדיט מלא בתור חלוץ, כמי שפתח את תרבות המוסיקה בארץ לז'אנר ההיפ הופ שגם יצאו ממנו כמה ראפרים טובים בשנים האחרונות. סאבלימינל, אפוא, לא בדיוק עומד איתם באותה שורה.
חשבתי למצוא נחמה באלבום הסולו שלו, אך היא לא הייתה שם. נדמה כי סאבלימינל מתעסק יותר מדי במעטפת הגדולה שלו, בבגדים הגדולים, בכובע ובזקן המדויק. גם הראפ שלו נשמע קצת פחות משכנע מבעבר. הוא נשמע מעט מונוטוני ואינו לוקח את ההגשה שלו למקום אישי וכן. סאב עומד מול המיקרופון, שבפיו שגורה אותה אינטונציה רפטיטיבית, שאט אט מצליחה לשעמם. הייתה בי כמיהה כי הוא יפרוץ לרגע עם הקול, יתפרע, ישתולל ויאבד את זה. אבל לא, הוא נשאר שקול לאורך כל האלבום.
הצעד לאלבום סולו היה נכון ומתבקש, אך אלבום של 20 רצועות הוא יותר מדי, מה גם ששמעוני אינו מצליח להצדיק כמעט חצי ממנו.
ההפקה המוסיקלית והתכנותים אינם סוחפים מספיק ודי חוזרים על עצמם. בשיר "זה הגיע עד לכאן" קשה באמת להבין מה הגיע עד לכאן, וגם עד לאיפה זה אמור הגיע. גם האירוחים באלבום מעט מפוספסים – "לפעמים אני מרגיש" עם דיויד ברוזה היה יכול להיות שיר אהבה מקסים, ותשומת לב נוספת על המילים הייתה הופכת אותו לכזה. שוב, נדמה כי הרצון למלא מכסה של 20 רצועות בא על חשבון התוכן וגורע מהתוצאה הסופית.
ויקליף ז'אן מתארח בשיר In Tel Aviv יחד עם יואב "הצל" אליאסי - שיתוף פעולה שלא מצליח להעביר משהו חדש על הדברים הרבים שאפשר לשנוא בעיר הזאת. לכאורה, עוד שיר מרי ובכי על תרבות המועדונים בעיר, ואני, בתור אחד שמוכן להחזיר אותה לשכנינו בהסכם השלום הבא, יודע שיש בה עוד הרבה מה לשנוא בה מלבד נוער חסר תוכן שמחפש את עולמו במועדונים אחרי שתיים עשרה בלילה ובסקס בשירותים.
גם השת"פים האחרים (דוד ד'אור, שלומי שבת ונוספים) אינם מצליחים לספק את הסחורה. בהתחשב בניסיון של שמעוני להגיש אלבום סולו שנושא את הכותרת "בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר", אתה לא יכול שלא להישאר עם טעם מר בפה ולתהות מה הייתה השאלה עליה הוא בא לענות, ומי בכלל שאל אותה. סאבלימינל מתיימר לומר שהוא עוסק בדברים שאחרים לא מעיזים לטפל בהם. דווקא השיר הפותח את האלבום "אם סי נטו" הוא טקסט משובח ביותר, שמגרה את השכל עם עניין רב, שאינו נוכח בשאר הרצועות. עם זאת, יצוין לטובה השיר "אל תהיה תינוק" - שיר שחבל שאין יותר כמותו באלבום, מבחינה טקסטואלית ומוסיקלית.
"כל מה שעולה חייב לרדת, שלא נהיה כולנו באותו הסרט, לא ניקח איתנו שום דבר לקבר זה ברור, יותר מדי מכל דבר עושה אותך מכור, יותר מדי יהלומים, יותר מדי צלמים, יותר מדי משקאות חינם במועדונים, יותר מדי דאווין, יש יותר מדי מצב, הרבה יותר מדי בנות שוכבות על הגב, יותר מדי חברים חדשים עם אינטרסים...יותר מדי תיאבון יכול לגרום לך למות, כשיותר מדי רעב יכול לגרום לך לרוץ...". השורות האלה נמצאות ברצועה מספר 17 בשיר "יותר מדי" - הרצועה הכי אינטימית, הכי מוצלחת והכי כנה של שמעוני, שעל הדרך מצליחה גם לספק דיסונאנס עצבני ביחס ליתר האלבום.
אבל סאבלימינל, בדיוק כמו סאבלימינל, נמצא כאן בשביל כל החבילה. כשאתה יושב למכור חולצות ומוצרים נלווים, ומתעסק באיך שאתה נראה ובהתנהלות סגנונית, זאת לא הפתעה גדולה שאתה לא מצליח לגרוף מאה אחוז הצלחה בכל ההיבטים. אם בעמוד האחורי של חוברת האלבום, אתה מוסיף רשימת רינגטונים וטרוטונים שהקהל יוכל לרכוש בעזרת הסלולארי, אתה לא מכוון לחיי נצח. אתה לא שולח את יצירתך על פני המים שתצוף עד כלות הימים. לא ולא. האקט הזה מכוון כדי לגרוף כמה שיותר הון על הגל החם של הרגע. צריך בהחלט להעריך אותו על הדרך העצמאית שהוא דובק בה, על העסק הגדול שהוא מנהל ועל מאות האלפים שהוא סוחף אחריו. במד האמנות, אפוא, הוא לא רושם נסיקה יתרה.
סאבלימינל – בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר (תאקט) 75:31 דקות
הכי בלונדיני: יותר מדי
הכי שחורדיני: ארץ אהובה
סאבלימינל יעלה הערב (ראשון) מופע חד פעמי לרגל צאת האלבום, בהשתתפותה של כנרית ההיפ הופ מירי בן ארי, במועדון הזאפה בת"א החל מהשעה 21:00. מחיר כניסה – 200 ₪ וכל קונה כרטיס יקבל את האלבום החדש במתנה.