לא יכול, לא צריך
הביצוע ל"לא יכול" של כלא 6 מחפיר, פורטרט עושים קאמבק לא רע ועוד. סינגלים
כלא 6 – לא יכול (3:48)
מילים ולחן: אמיר פז, מאיר אריאל
עיבוד והפקה מוסיקלית: שי "שייני שי" אזולאי וגיא גבריאל
האבולוציה של המיחזור במוסיקה הישראלית התפתחה די מהר בשנים האחרונות. הקסם שהיה בביצועי קאברים בעידן טרום "כוכב נולד", די חלף מהעולם. מאותה תקופה, שירי הכיסוי תפסו מקום די מרכזי בהיצע התרבותי, והמקום ליצירה מקורית ירד מעט מהפוקוס.
כשמדובר בתוכניות טלוויזיה, אין טעם לכעסים כשזהו למעשה לב העניין, וכמו כן, אין לי שום בעיה עם אמנים שמבקשים לחדש שירים של יוצרים אחרים, כל עוד מתלווה לכך משהו חדש.
מירי מסיקה, לדוגמא, מגישה באלבום הבכורה שלה את "הצל ואני" של יהודה פוליקר, שאמנם לא היה הקלף המנצח של האלבום, אבל השיר מקבל זווית מעט אחרת, בזכות היותה מבצעת בחסד. העניין הוא, שאי אפשר לשים את השיר זה באותה השורה, לדוגמא, יחד עם מאיה בוסקילה, ששחטה את "חופים" של נתן יונתן ונחום היימן, או עם עידית הלוי שבתעוזה עיקשת ביצעה גרסה חסרת רגישות לאחד מסמלי הזמר העברי - "עטור מצחך" של אברהם חלפי ויוני רכטר.
כלא 6 מממשיכים את פס הייצור של שחיטת נכסי צאן ברזל. זה התחיל עם הביצוע התמוה ל"זה היה ביתי" של מני בגר (שניצל במעט רק בזכות הילה הררי ומני בגר), והנה, הפעם כלא 6 לא מסתפקים בשחיטה, אלא הולכים גם על החייאת מתים.
הביצוע המחודש ל"לא יכול" של מאיר אריאל ("לא יכול להוריד ממך את העיניים" בשמו המלא, אגב), משחרר את הסעיף הן בגלל הדגימה הטיפשית שכלל לא מחמיאה ליוצר המנוח, והן בגלל התחושה שגוזרים עליי קופון כדי להיכנס למיינסטרים, ולא משנה מהם האמצעים בדרך למטרה. בלי שום יצירתיות, בלי שום אותנטיות ובלי שום גבולות. בושה למוסיקה הישראלית.
מים שקטים – בחצי הלילה (2:30)
מילים: רחל ושגית שיר
לחן: שגית שיר
עיבוד: מים שקטים
הפקה מוסיקלית: משה לוי
מהצד השני של המתרס, נמצא הרכב הטריו של שגית שיר, "מים שקטים", שמבצע שירים מקוריים לגמרי וחופר בשירים של יונה וולך ורחל, לדוגמא, ושופך עליהם אור חדש. שיר לקחה את הטקסט של המשוררת רחל והכניסה לתוכו תכנים מעולמה הפרטי. הביצוע הקולח של השלישייה, בהפקה מוסיקלית של משה לוי, מכבד הן את המעמד והן את ההרכב עצמו.
יש לציין לטובה את העיבוד של ההרכב, ואת השיח המוסיקלי המתקיים בין שלושת חבריה. הבס של אריאל שרבקובסקי והגיטרה של רוני שרף מקיימים שיחה עם הקול ונגינת כלי ההקשה של שגית שיר. אי אפשר להתעלם מהדמיון האסוציאטיבי לאחינועם ניני, ברמיזה דקיקה, אבל היי, ניני זמרת ומבצעת גדולה, כך שבהחלט מדובר במחמאה. בנוסף, לא נוצרת התחושה שמנסים להתגלח על זקן של מישהו אחר.
על פי הסינגלים שיצאו עד עכשיו, "אהובתי המתה" (מילים: יונה וולך) והסינגל הנוכחי, עושה רושם שמחכה לנו אלבום שהוא פנינה של ממש.
פורטרט – במקום לבכות (3:50)
מילים: רון רוזנפלד
לחן: יוסי עזר
עיבוד: פורטרט
השיר החדש של פורטרט מכיל אוצרות מסוימים, אך מתלווה אליו תחושה שחברי פורטרט עשו כאן כמה פשרות אמנותיות לטובת הפלייליסט. בכל זאת, כמעט עשר שנים מאז הוציאו את אלבומם האחרון, וזאת בהחלט משימה לא קלה לשוב ולזכות בהכרה.
"במקום לבכות" הוא מן שיר מסיבה שהוא סוג של הכלאה בין הטקסטים הטובים יותר שרוזנפלד כתב לפורטרט בעבר לבין אלה המשעשעים יותר, כמו 'אתה חייב למות עליי' שכתב והלחין יחד עם דרור מרגלית ללהקת חמסה. נוצר פער בין המסר הלעוס של השיר ואווירת ה-Fאנקי ביזנס שלו, לבין השנינויות שבבתי השיר: "לחיי העובדים הזרים, שזרים אבל עובדים, עוד כוסית עכשיו לשתות, למובטל עובד עצות, לסובארו אדומה, ואחריה משטרה, לעומדים בהפגנה, לכנרת המלאה".
בתור שיר קאמבק, זה בהחלט לא רע. עם זאת אני מקווה שהאלבום הרביעי הממשמש ובא יהיה יותר Fאנקי מאשר ביזנס.
טלי פיין – ככה סתם (3:49)
מילים ולחן: אלון אדירי
טלי פיין, ההחתמה הטרייה של Fresh, הלייבל של אלון אדירי, הסתמנה כהחתמה מבורכת, כבר מהשיר "שלוש דקות ועשרים" שנכנס לפלייליסטים של רשת ג' ושל תחנות הרדיו האזוריות. דומה כי אותם עורכים מוסיקליים יהיו מאושרים גם מהשיר החדש.
פיין מגישה רוק טוב, עם קריצה, שלא מתיימר להיות גבוה מדי. אפשר להרגיש איך היא מכווצת את האף בזימה כשהיא שרה. "ככה סתם" ממשיך את הקו הטוב של שיר הבכורה של פיין, ואף מתעלה על קודמו.
העניין היחיד שמצער אותי, אחרי שהתאהבתי, הוא שהאלבום הבכורה שלה "ברוכים הבאים לחיים הטובים" שייצא בקרוב, יכלול מעט טקסטים פרי עטה. בינתיים אפשר ליהנות מהביצוע הכן שלה.